שילוב של מחסור חמור בבשר אדום ועייפות גנרית הביא אותי ליום מותש אתמול. בין העבודה לתופים ולטניס, הרגשתי שחתיכות ממני נשחקות ונושרות על האספלט. זה פלוס כאב מרגיז בברך הביא לאחד משיעורי הטניס האיומים של הזמן האחרון ולמצב צבירה נוזלי ועייף במיוחד לאחר מכן. בקושי קמתי מהמיטה הבוקר.

והמצב הפיזי משפיע כמובן על המצב הנפשי, וככה שיחה שאמורה היתה להיות שמחה, יצאה קצת עקומה. מצד שני, זה גם הוא אשם - זה לא סימפטי כשמחזירים לך טלפון רק אחרי 3 ימים.

והנה סוף השבוע מתקרב. אולי שוב אראה את גורי הכלבים. וגור אחד שראיתי בדיזנגוף ונשך אותי בשובבות רבה ממש עשה לי חשק לכלב או חתול בבית. אוף. זה לא הזמן. באמת שזה לא הזמן לזה.

אולי סטייק היום. וגעגועים עזים לסופרמן.

שיהיה סופ"ש מצוין.