הוא בטח חושב שאני מטומטמת, הצבוע. מה שיפה, זה שהוא לא יודע עד כמה אני יודעת. הכל. כל הלכלוכים, כל הטינופים, כל השקרים. יש לי את כל המידע. יש לי מקורות שהוא לא מדמיין. ואני מסתכלת עליו ובזה לו. הוא חושב שאני לא יודעת, שהוא יכול להמשיך לשקר לי. אבל זה לא יקרה יותר, כמובן.

זה בסדר מבחינתי. הכעס יעבור. יש אנשים שאין להם חברים, אלא אינטרסים, ואני מוצאת את זה, במקרה הזה, מאוד מאוד משעשע. Birds of a feather flock together. ואין לי כוונות לפתוח חזית עימות. זה מיותר וטיפשי ולא מצדיק את האנרגיות. הוא לא שווה את זה. יש לי בעיות יותר גדולות על הראש.

היה כבר מי שהטיף לי שאני צריכה רק לשמוח. כנראה שהוא צודק. שמחה זה דבר מאוד בריא.

(כן, שוב אני קריפטית. יש לי את הסיבות שלי. נחזור לשגרה בפוסט הבא)