טוב, זה קצת ישן (פורסם במעריב ב-7.2.93), אבל עדיין אינפורמטיבי להפליא.

לכל הבתולים מביניכם, כאלה שלא ממש יודעים מה לעשות בעת הצורך, וכל מי שרוצה לדעת איך דוסים מזדיינים, הרי לכם ההוראות המפורשות, כפי ששולחת המחלקה לחתנים ולכלות של המרכז העולמי של אגודת ישראל לכל אברך ובן ישיבה, ערב נישואיו. כמובן שהכלה לא מקבלת כלום.

סליחה, היא מקבלת זין.

ולהלן ההוראות, ציטוט מדוייק. ההערות בסוגריים זה אני.

א.
בעת קיום המצווה צריך להיות חושך גמור בחדר . על כן צריך לפרוס מפה עבה על החלונות שלא יכנס אור מבחוץ (זה כדי שהוא לא יראה כמה הכלה מכוערת, הם שכחו לציין את זה).

ב.
צריך מפני קדושה והכנה ליטול שניהם ידיים ג' פעמים קודם ואחרי המצוות (למה דווקא 3? 2 לא טוב? ואם יש לה זיבה? זה לא יעזור לרחוץ ידיים. ואת הפה לא צריך לשטוף? טוב, לא חשוב).

ג.
קודם המצווה צריכים לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, בלי ברכת המפיץ, ואחר קריאת שמע צריך לאמר "זר התהילה" (שיט. שכחתי את זר התהילה. צריך לעשות הכל מחדש?). 

ד.
הריני רוצה לקיים מצוות משה של פריה ורביה כמו שציווני השם יתברך שמו (זה הוא שלא ברך, כבוד הרב!).

ה.
אסור להיות ספר קדוש באותו החדר בשעת קיום המצווה ואם אין לו רק אותו החדר ואין לו ארון ספרים, אז צריך לכסות את הספרים בשני כיסויים של מפה. ואם המזוזה בפנים החדר צריך לכסות גם אותה (קמה סוטרא נחשב כספר קדוש? כי אם להזדיין זה מצווה, יו קנואו...).

ו.
אחרי יציאה מהשרותים קודם המצווה על החתן להכות קלות את הכלה בברכיה ז' פעמים שלא תסיח דעתה מקדושת קיום המצווה, ולהמתין עד קיום המצווה 2 רגעים (קודם כל, מה הוא עושה בשירותים? והופה, הופה... סאדו בעולם החרדי!).

ז.
צריך שיהיה מוכן שני סמרטוטים לבנים למה שיבואר להל"ן (אווו, איזה מתח).

ח.
אחרי כל ההכנות הללו תכינו עצמכם לעצם המצווה. על-כן תכבה את האור שיהיה חושך גמור בחדר, וכלה תכנס למיטה ותפשיט כל בגדיה רק חלוק תשאיר עליה וכן תעשה גם אתה, תפשוט כל מלבושך חוץ מהכותונת, אין לו זיווג שלא יקדים אותו חיבוק ונישוק. האחד קודם הזיווג שיעשה החתן באון להכניע הכלה , ואחר-כך בעת הזיווג עצמו ב' פעמים ולכלה סוררת ד' פעמים (עוד פעם משחקי שליטה, אה? קודם חיבוק ונישוק, ואחר כך להכניע אותה. יפה מאד).

ט.
הכלה תשכב על גבה , ותרחיק ותבדיל רגליה זו מזו ותגביה צרכיה. שכל זה עוזר להקל ולהתקרב לקיום המצווה. ואז החתן יכנס בין שתי רגליה בכריעה על הברך עד המקום שאפשר. לטבע הוא שהאיבר מתקשה מאליו. אם רך האיבר יצווה החתן על הכלה לעשות מעשה רחב ככתוב בתורה - לפי ששמעה מפי הרבנית הצדקנית עד שיתקשה (סודות המין של הרבניות. זה בטח שווה איזה ספר). אז יבקש החתן מהכלה בקול חזק (למה לצעוק? למה האלימות הזו? לבקש יפה אי אפשר?) שתאחז באיבר עם ידיו ותוליך אותו לאותו מקום שבדקה עצמה כל השבוע מקודם. כך הוא מנהג אנשי מעשה בקיום מצווה קשה זו (קשה, קשה. מה כל כך קשה פה? אה, הבנתי...). כי אותו מקום הוא למטה מאד ומטה ממנו פי חטאת רובץ, וגם צר ודחוק (תלוי אצל מי, מותק) ואי אפשר להכניס את האיבר בלי עזרה. יודעת הכלה כי עליה המצווה לעשות המעשה ולהצליח בידי החתן לקיים המצווה.

י.
צריכים זהירות וזריזות יתרה להיות כל הזמן מכוסים שלא יתגלה מגופם שום איבר מחוץ למכסה (השם ירחם, שהוא לא יראה איזה ציצקל'ה קטן או משהו, שלא ייהנה חס וחלילה, רחמנא ליצלן).

י"א.
הנקב הוא צר ודחוק מאוד וגם טורח גדולה באה לחתן מזה וגם אין האיבר נכנס כל כך בנקל (ממש כואב הלב) על כן שאם כבר מונח קצה האיבר בפי אותו מקום, צריך לדחוק עם האיבר לאט לאט ובכוח רב עד שיכנס האיבר לשער, שאם דוחקים בפעם אחת אז קרוב לוודאי שישמט האיבר מפי אותו מקום לעדיין לא יכנס, אז צריך לבקשה בתקיפות יתרה עוד פעם שתוביל את האיבר לאותו מקום.

י"ב.
כדי שהאיבר יכנס בנקל, טוב שהכלה תמשך אותו מקום מבפנים באיזה שמן (שמן זית?) והחתן ימשך האיבר בזהירות באיזה סמרטוט (סמרטוט רצפה הולך?).

י"ג.
באותו מקום יש עור דק הנקרא עור הבתולין, והחתן צריך לקרוע העור עם האיבר וע"י זה יוצא דם הבתולין. לפעמים כואב לה קצת וצריך לפייסה ולדבר על ליבה שזה כואב רק בפעם הראשונה ג' פעמים כי דעתה סרה בעת המעשה עד שתבין וכך הוא סדר העולם. ושזו מצווה חשובה כמצוות תפילין.

י"ד.
אם כבר נכנס האיבר וזרע לא יצא עדיין, אז צריך בזהירות באופן שלא ישמוט האיבר להוליך ולהביא את האיבר בפנים המקום שיצא הזרע. אם יצא הזרע לפני שנכנס האיבר למקום על החתן להתריע בתקיפות לכלה שתנהג כדרך הטבע כדי להצליח בידי החתן לקיים המצווה. ואחרי יציאת הזרע צריך להמתין עד שמוט האיבר ושירגיש שכבר אין יוצאים טיפות זרע. ואז כמעט יצא האיבר מעצמו ואין צורך להוציאו. אחרי יציאת האיבר צריך לקנחו בסמרטוט שני ואז צריך החתן לצאת מיד מהמיטה שלה ואז דינה נידה גמורה (באמת גועל נפש. הנה הסיבה המושלמת לגבר לזיין וללכת. נידה גמורה, לא סתם נידה רגילה).

ט"ו.
לרחוץ האיבר בבד רטוב או במים ולהחליף הכותונת ולרחוץ הידים ג' פעמים ולשפוך מים צלולים לפני הכלה ולצוות עליה להביא התבשיל שישיב את רוחו לספר בשיבחו של החתן בפניו (נו, בטח. מה חשבת? להזדיין זה מספיק? קומי תביאי משהו לאכול. זונה).