והו, כמה שהוא הולך להיות ארוך. מה שכן, אני מקווה שבסופו אני אשכון לבטח בדירה החדשה - ללא שותפים מעיקים.

המשוכות בדרך כוללות - מציאת דייר חלופי, אריזת מיליון החפצים המיותרים שלי, גיוס אבא להעברה, סחיבות, נקיונות, ענייני עירייה ובטח עוד כמה ניג'וסים בלתי צפויים. איפשהו באמצע צריך גם לעבוד. אבל זה באמת פרט שולי במצב הזה.

בימים האחרונים השותף המצחין שלי מתעטש ללא הפסקה וכרגיל מפזר נייר טואלט משומש ברחבי הדירה. העוזרת גם לא הגיעה השבוע, אז כמובן שהוא לא טרח לקחת איזה סמרטוט ולנגב אחריו באמבטיה. אבל לא נורא, אני אומרת לעצמי. עוד כמה ימים והסיפור הזה נגמר. תודה לאל. אם זה היה נמשך עוד כמה חודשים, יש סיכוי טוב שהיו מאשפזים או עוצרים מישהו.

***

בין לבין, צריך גם להבהיר כמה דברים לאנשים שחושבים שהם יודעים הכל, כולל מה בדיוק טוב בשבילי ואיך אני צריכה לנהל את החיים שלי. ובכן, הגעתי לגיל 28 במצב צבירה סביר יחסית, אני לא באמת צריכה מישהו שיגיד לי מתי ללכת לישון או לענות לטלפון. אני נראית לך כזו חסרת אונים? אז למה לך בכלל להיות לידי?

***

פיצה דומינוס זה לא מה שהיה פעם, גם עם חזה אווז. כבר עדיף לבזבז את הקלוריות על סטייק.