הראש של זידאן היה בבטן של מטראצי. או בחזה שלו, תלוי מאיזה זווית הסתכלתם. באמת, מה חושב לעצמו שחקן עם כזו קריירה מפוארת, במשחק האחרון בטורניר האחרון, ב-10 הדקות המזוינות האחרונות? מה הוא חושב? למה דווקא עכשיו? למה לא לקלל בחזרה, או להביא איזו דחיפה קטנה ייצוגית ולסגור עניין? לנגוח? ככה מול עשרות אלפי צופים? מה חשבת, דביל??? שלא ייראו?!

"גועל נפש, בושה וחרפה", ממלמלים אבא שלי ואני בהלם בסלון. יש דרך יותר דוחה לסיים את המונדיאל? "איך שחקן עושה דבר כזה במשחק האחרון שלו, למרות כל הלחץ - הרי אין לזה הצדקה", אנחנו מצקצקים.

ואז במקהלה גזענית ומתואמת, שנינו אומרים את מה שבאמת עולה לנו בראש: "נו, ערבי, ככה זה".

וככה בדיוק זה היה נראה, ויסלחו לי כל יפי הנפש (או שלא תסלחו, לא ממש אכפת לי).

ובכל זאת יש לפעמים צדק בעולם הספורט, ובעוד טוטי ובופון חוגגים ומנשקים את הגביע, ריימונד דומנק ובארטז ילכו הביתה ויישארו עם המבט העצוב, הפוזה והגועל נפש של כל מה שהקבוצה והאומה שלהם מייצגת. כי ככה, ככה הפרצוף שלהם באמת, כי האופי האמיתי יוצא החוצה ברגעי לחץ - וככה נראית נבחרת צרפת, כמו נגיחה מקרחת מיוזעת של שחקן מזדקן שלא היה יכול להתאפק עוד 10 דקות.

Forza Italia!!!