שבוע קשה של אריזות והובלות, כמה ימים נטולי אינטרנט באופן חלקי, המון הוצאות כספיות ושבירת חוזה בדירה הקודמת - והכל היה שווה את זה, בלי שמץ של ספק.

דירה משלי, לבד, שקטה, נעימה ונקייה. בלי שותף מצחין, המתעטש, נוחר, מפליץ ומסריח מול הטלוויזיה ברוב שעות היממה. אני יכולה לעשות כמה רעש שמתחשק לי, וליהנות מדממה מוחלטת כשמצב רוחי מעוניין בכך. אני לא חייבת לסגור את הדלת של החדר בלילה - ומי אמר שאי אפשר ללכת עירומים?!

עושה אור כשבא לי, חושך כשבא לי, אוכל כשבא לי, הכל כשבא לי, ובטח לא מתעוררת באמצע הלילה כשהמטומטם צורח "יש!" על גול או נוער בצחוק-חמור על "הרצועה" בביפ (כמה נמוך אפשר לרדת?).

אז נכנסתי שוב לבור-כלכלי-זמני. אז מה. אין מחיר לחופש, ותוך 3 ימים הדירה הזו מרגישה לי בית, כמו שכבר הרבה זמן לא הרגשתי. שלי. ואפילו יש כבר אינטרנט וסט התופים מורכב ונוצץ לו בסלון. איך אומרים? אמריקה.