וככה, איך שנפלו אתמול הקטיושות בחיפה, קצת יותר מדי קרוב לבית המשפחה שלי, הבן שלהם החליט שזהו זה - נוסעים לתל אביב. בהתארגנות מהירה הם הגיעו - הדוד, הדודה, הבת דודה וגם הכלב הנבחני שלהם, והשתלטו על הדירה של אבא שלי, שבשמחה פינה אותה לטובת שינה אצל החברה שלו.

מובן שזה לא כיף שמשפחה צריכה להתפנות מהבית שלה בשל ירי טילים, אבל נחמד לי שהם בסביבה. יוצא לי מעט מאוד לראות אותם, וזו הזדמנות נחמדה, בסך הכל, ליהנות מחברתם ולתת להם להירגע. "ישנו כמו מתים הלילה", אמרה לי הדודה הבוקר. לפחות כאן הם יכולים לישון בשקט. עד שהטילים יגיעו בואכה תל אביב, אני מניחה. ואז נעבור לבאר שבע? לא תהיה ברירה. שמעתי שבאילת אין מקום ליתוש חולה סכרת.

ומכל הדברים שבעולם, לי דווקא בא ללכת לקניון ולבזבז כסף. בת דודה שלי משפיעה עלי לרעה.