אין ספק שקיבלתי את אחת ההחלטות החכמות והנבונות בחיי כשעברתי לגור בדרום תל אביב. כל כך חסכוני ונורמלי לגור כאן. השכונה פרחונית ונעימה, שקטה ומלאת חניה, אני נוסעת מרחק קצר יחסית לעבודה וחוסכת המון על דלק והכי חשוב - אין בה את הדברים והמקומות שגרמו לי לבזבז כסף מיותר בשנתיים האחרונות.

אין ארקפה או בכלל בית קפה שלוקח 10 שקלים ויותר לכוס קפה עם קצת חלב בפנים. אני מאוד אוהבת קפה הפוך בבוקר, אבל עכשיו אין לי איפה לקנות בדרך לעבודה. אז אני שותה קפה בעבודה, מקופסה של Jacobs ויש לזה את אותו אפקט - זה מעיר אותי.

אין מעדניות וחנויות של אוכל יוקרתי שגורמות לי לגהץ 200 שקל על פסטרמות משובחות בלי למצמץ.

אפילו בשביל הסופר אני צריכה להתאמץ - זה לא ליד הבית ולכן אני לא מוצאת את עצמי משוטטת שם גם כשאני לא צריכה שום דבר, ומן הון להון מוציאה 100 שקל על אוכל שיתחבא במקפיא.

אין גם קניונים קרובים לבית, וכך בכלל נמנעת ממני המחשבה המטופשת הבאה: "אם כבר אני נתקעת בפקקים בדרך הביתה, לפחות אעבור בקניון ואעשה משהו מועיל, כמו לבזבז כסף". אם אני רוצה ללכת לבזבז כסף, אני צריכה ממש להתאמץ בשביל זה.

השוק קרוב אליי הרבה יותר, מה שהוריד את המסך על פרויקטים מיוחדים של נסיעה לשוק ב-6 בבוקר לפני העבודה. עכשיו אני פשוט עוברת שם כשבא לי - וב-100 שקל אני קונה ירקות ופירות לשבועיים.

אין פיתויים, אין קריצות לבזבוזי כסף מיותרים, אין סיבה לשפוך כסף על שטויות ואפילו החברים שלי בחנות מסוימת קרובים אליי הרבה יותר מהרגיל. מי אמר שבדרום פחות טוב?