אתמול, בערך בזמן שייבגני פלושנקו נפל על התחת ולקח את את הזהב בכל זאת (כמה שאני מעריצה אותו, אני נאלצת לומר שהעובדה שנתנו לו 6.0 על פרזנטציה היא פשוט מגוחכת), החל לאחוז בי כאב משונה. דקירות שבאות והולכות בצד ימין, משהו בפנים, באזור המשוער של הכליות. ניסיתי להתעלם מזה, אבל הדקירות התעקשו לחזור. עשיתי את החיבור - כליות = מים, והתחלתי ללגום כמויות מים גדולות, בתקווה לשטוף את מה-שזה-לא-יהיה החוצה, ולהפסיק את הכאב.

איכשהו ישנתי בלילה, אבל כבר ב-6 בבוקר התעוררתי, כשכל 20 שניות בממוצע תוקף אותי גל כאב מבהיל במיוחד. ניסיתי להתמתח, להתעלם ולהמשיך לישון, אבל כלום לא עזר. את אבא שלי, כמובן, לא עניין שאני שרוייה בכאבים, ואני עכשיו במשרד שלו, ממלאת-מקום-פקידה, שוב. אז מה אם 3 פעמים בדקה אני מתכווצת כולי? כל עוד לא אשפזו אותי, מבחינתו לא ממש משנה מה קורה לי. ולא רק לו, אבל זה כבר סיפור אחר.

ובנוסף, ב-3 השבועות הקרובים אאלץ להיות בייביסיטר בכל רגע פנוי שלי, כי לילדים הקטנים יש חופש מזויין מבית הספר. יופי לי.

אז בינתיים, אני פה. שרוייה בכאבים, שותה מים ומבטלת את שיעור התופים שלי, שנועד להיום. למי שתהה למה אין פוסטים. זו התשובה, או לפחות חלק ממנה.