איזה כיף. למחצית השעה שכחתי שגרוני כואב בכאבי תופת, וצפיתי בקרסוצקי רוקח את קסמיו הקלים בפיצוחייה. כן, האיש והתסרוקות (אש על הוורוד!) התקבע בעיני סופית ככוכב האמיתי של הפיצוחייה, שעושה לי בהחלט "זיקפה רוחנית" (כן, גנבתי לך... לפחות עכשיו אני יודעת מי הגיב לפוסט ההוא).

אין מה לעשות, כל הטיפוסים, ססגוניים ככל שיהיו, שמסתובבים בפיצוצייה, היו נראים כטפט אפרפר בטירה בריטית עבשה, אילולא קרסוצקי והזיק בעיניים. כמה כיף לראות אנשים אמיתיים, נטולי פוזה ואגו של מגה-סטארים, שעושים טלוויזיה שפשוט נעים ומצחיק לראות.

וככה האיש מדלג בין שיחות על סמים עם סבתא, דרך דיון בסם הזיה דרום אמריקאי חדש, מוריד ראש מאחורי הדלפק, בשביל המצלמה, או בשביל שלא יראו, ומקנח באמסטרדם. משובח.

פעם שניה, קרסוצקי, הורדתי את הכובע שכבר אין לי. הפיצוצייה הזו הולכת ומסתמנת כמקום שיש לבקר בו. רק מעניין - האם אתה עדיין עובד שם, או שזנחת את תל-הביב לטובת האופק שבדרום? סתם תהיה. באמת תודה לך שאתה מקשט את מוצאי השבת שלי. תענוג.

אני, בכל אופן, עדיין חולה ובגדול. אבל לפחות מחייכת. לפחות.