Misc. זה קיצור גאוני למילה המעצבנת Miscellaneous, שלא ברור לי למה היא צריכה להיות כל כך ארוכה.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל בקי גריפין והקול שלה, בפרסומת בוואלה, כבר עלו לי על כל עצב אפשרי.

ואם כבר מדברים על זה, גם יהודה לוי טוחן את יעל בר זוהר לא ממש מטפח לי את הליבידו.

דבר טוב בלהיות חולה: אין לי תיאבון. דבר רע: הדבר היחידי שעושה לי נעים בגרון כרגע זה גלידה.

אתמול בלילה קיבלתי עוד מייל עם וירוס. כלומר, עוד 20, בערך, אבל אחד מהם היה ממש מפחיד. ה-user היה שמה ושם משפחתה של דודה שלי, שנפטרה כשהיתה צעירה, ממחלת הסרטן. אמאל'ה. מסר?

ואם כבר מדברים על וירוסים, אז הגרסה החדשה (מי בכלל עוקב כבר איך קוראים להם. נט-זיבי גירסה Z או משהו) ממש מעיקה, ונראה שהיא נפוצה הרבה יותר מקודמותיה. לא נמאס לכם, שם? Your picture, Your Document...

Your אמא שלכם הזונה... די!

היינו אתמול באוטומוטור. היה נחמד, אם כי את רוב התערוכה חוויתי דרך ערפל הכאבים שלי. הצלחנו בסוף לאתר את הפורש הקסומה, עמדנו כמו כולם ונאנחנו כמו כולם, ואמרתי לאחותי הקטנה, שהתחילה גם היא לפתח עניין במכוניות (בעיקר בטרקטורונים ובמיולים. מעניין למה), שתגיד לאבא שיקנה לה כזה. הוא אמר בתגובה "הלוואי". ואז עשינו את הדבר הכי ישראלי שישראלי עושה כשאין לו כסף לקנות משהו - למצוא את החסרונות. אבל, מאחר שמדובר באוטו כסוף, מושלם ומדהים, עם האצה של 3.9 שניות מ-0 ל-100 (נסו לדמיין את זה רגע), הדבר היחידי שהצלחנו להגיד זה "נו, אבל אין מקום מאחורה, ואין בגז' גדול. מי יכול לנסוע בזה? אתה וכלב. כלב קטן". כן. יפה לנו דיסוננס. והכחשה.

ואני עדיין חולה! היתרון - כך נמנע ממני ללכת לארוחת ערב מצחינה אצל האחות המאוסה של חברה של אבא שלי.

אני מקווה שיביאו לי דקסמול קולד. הסינוסים שלי מאותתים לי על הממשמש ובא.

חג שמח.