יום ששי, את יודעת.

נכנסים למיטה,

מתכסים בשמיכה-הה,

משלימים שעות שינה.

התעוררתי לפני כחצי שעה לאחר התרסקות מערכות גופנית טוטאלית. שבוע של מחלה הוציא ממני את המיץ. כבר כמה לילות שאני לא ישנה כמו שצריך, אבל היום בא לציון גואל. סנדביץ' מפלצתי ומפואר מבית מדרשו של חגי הסנדביצ'אי הידוע, קצת קריאה ב-Dune החדש, והופ - צנחתי לי לשינה של כמה שעות. השום בסנדביץ' בטח הרג את שארית החיידקים שעוד היתה לי בגוף. נפלא. זו היתה שינה עמוקה, ללא פשרות, ללא מעצורים (חוץ מהתעוררות אחת לפיפי), ללא שיעולים... כבר שכחתי איך זה.

טיול גדול שהיינו אמורים לערוך מחר לצפון - התבטל. אולי נצא במתכונת מצומצמת לנגב. אני מקווה שעד אז ייעלם לי הטעם של השום מהפה. אבא שלי קנה GPS ועכשיו הוא מנדנד לי שאבוא להכניס נ.צ. לקראת הטיול. תיכף אני אכניס לו באמת איזה נ.צ. למוח.

הליצן הזה, בהתנהגות ההולמת מאד איש מבוגר, נכנס לפני כחצי שעה הביתה, כולו אושר וצחוק, מתמוגג ממש. מה קרה? הוא ירד עם החברה שלו במעלית מאחת הקומות העליונות בבניין. הוא ירד באמצע הדרך, והיא היתה אמורה לרדת לקומת הקרקע, לזרוק את הזבל. שבריר שניה לפני שהוא יצא מהמעלית, המנוול לחץ על כל הכפתורים (כמה בוגר) ונתן לחברתו לרדת לאט-לאט, קומה-קומה, כשהדלת נפתחת בכל קומה ומעכבת אותה בנסיעה ארוכה ומעצבנת של המעלית. ואני צריכה לחיות עם האיש הזה...

מזל שיש אנשים מקסימים בערבות הנגב שמפנקים אותי באימיילים נעימים במיוחד.

עוד רגע כוכב נולד. האם נצפה היום במיקה שדה מוצצת לצביקה הדר?