"יש לי גלידה הכי טובה,

הכי טובה ומשובחה,

קנו ממנה ילדים,

קוקו אה-הא!

גלידה טובה!"

אוי, איזה שיר חמוד! איזו נוסטלגיה! איזה יופי!

מה יופי, מה?! אני רוצה לראות אתכם יושבים בפיקניק ביער אורנים מפואר, ובמשך שעתיים וחצי שומעים את השיר הזה באופן קבוע, בלופ בלתי נגמר. 4 אוטו-גלידה שונים (!) הסתובבו באיזור, וכו-לם החליטו שזה נורא מגניב לשים את השיר הזה במקום את המוזיקה הצורמנית הרגילה. ממש גימיק מקורי. כל הכבוד לכם. קו-קו-קושלהאמא שלכם ושל מי ששם לכם רמקולים.

הגלידה, אגב, היתה לא רעה. גם הכנפיים, הסינטה, הפרגיות, הצלעות, הקבב, החומוס, החריף וסלט החצילים של חינאווי. מנגל של מלכים ממש. אבל עד שהגענו אליו, נאלצתי לסבול שעות ארוכות ממכשיר ה-GPS החדש שקנינו. קודם כל, לקח לנו הרבה זמן וטלפון לחבר מקצועי, כדי להבין שיש טעות ב-GPS שלנו, וקוארודינטת ה-E מופיעה כ-N ולהיפך (אל תלאו את עצמכם, זה לא כל כך מעניין). בסוף התגברנו גם על המכשלה הזו, והזנתי כמה נ.צ. לניווט על פי ספר מסלולים שקנינו. ה-GPS, משום מה, התעקש שאנחנו נוסעים לכיוון עמאן. אחר כך הוא התעקש שאנחנו בגובה 7344 מטר מעל לפני הים (הגענו לאוורסט?!), ואחר כך הוא התעקש שאנחנו באותו נ.צ., למרות שנסענו במהירות 100 קמ"ש. זה היה מתיש ברמות קשות, אבל בסוף הגענו אל המנוחה ואל המנגל.

תמונות לא צילמתי, כי הייתי עסוקה בללחוץ על כפתורים ב-GPS ולקלל את היצרנים שלו ואת מי שמכר אותו לאבא שלי. חוץ מזה, מלבד כמה פרות ועגלים, לא היה היום מה לצלם. שלא לדבר על העובדה שהשיעול שלי, שמשום מה עדיין לא נטשני, לא מאפשר לי להחזיק שום מכשיר אלקטרוני בצורה יציבה. אם, נניח, תתנו לי כוס קפה עכשיו, אני אהפוך לסכנה מהלכת, שכן בכל רגע עלול לתקוף אותי שיעול קטלני, שירסס נוזלים חמים על סביבותי.

הערה לעצמי: אל תעבדי על המחשב כשאת עייפה, ואם כבר את עושה את זה, מומלץ שלא תנסי כל מיני פונקציות שאתה לא מכירה בתוכנות, כמו למשל פונקציית ה-Restore בתוכנת האימייל שלך, כי אז ייעלמו כל הפילטרים של הג'אנק מייל, שבנית בעמל רב במשך חודשים ארוכים, ספר הכתובות יחזיר לך כתובות שמחקת לפני שנה וחצי (טפו!), ומיילים חשובים ייעלמו כאבקה דקה. במקום זה, פשוט תלכי לישון. תודה.