האמת, הפוסט הזה היה צריך להיכתב אתמול או שלשום, אבל לא היה לי זמן, וכוחות היו לי עוד פחות.

הגשם הרציני הראשון של השנה הזו היכה - איך לא - בדיוק 10 דקות לפני שהייתי אמורה לעלות על מגרש הטניס. כל הדרך לשם היה יבש. בפנייה האחרונה, כמה טיפות עשו שרירים על חלון המכונית. בשנייה שנכנסתי למועדון - חוכא ואיטלולה! שבר ענן סורר ומוטרף התנהג בדיוק כמו הגבר המצוי - התיישב על המגרשים, שפך את כל מה שהיה לו וברח כעבור חמש דקות.

את הנזק אי אפשר היה לתקן. העובדה שכיבו את כל האורות במועדון היוותה רמז דק - "לכו הביתה".

אז הלכתי. ולא היה לי טניס. היש שערורייה גדולה מזו?

היום, אגב, היה יבש. עד עכשיו. עוד מעט יש לי טניס. מעניין איפה יירד הגשם היום.

נ.ב. לא קשור במיוחד - הכלבים נובחים ומריירים והשיירה (על כל עגלותיה, הודה והדרה) עוברת גם עוברת.