(הפוסט היה אמור לעלות בבוקר, אבל עקב כשלים טכניים - עולה רק עכשיו. תעשו כאילו רק התעוררתם)

בסך הכל הייתי במצב רוח טוב אתמול. לא עבדתי, ישנתי לא מעט, בהיתי קצת בטלוויזיה (שום דבר מעניין), הלכתי לשיעור תופים גרוע (ככה זה כשלא מתאמנים) ואכלתי יותר מדי. יום שכזה. בערב הוזמנתי לחגיגה קטנה באברקסס. לא הייתי מטריחה את עצמי לולא היה מדובר באישיות היקרה לי מאד.

הגעתי. שתיתי טקילה אחת (אין כסף, יש עבודה למחרת בבוקר, מישהו צריך לנהוג הביתה ועוד שלל תירוצים) וביליתי את רוב זמני בבהייה המומה באוכלוסיה שהסתובבה במאורת השרצים הזו. המקום היה מלא. מלא מדי. מלא עד כדי קלסטרופוביה מחניקה ומדכאת. מי רוצה לצאת רק כדי להצטופף עם כל עמך-תל-אביב במקום מחניק ומלא עשן? לא יוצאים כדי "להתאוורר"? אנשים עמדו בפתח כעניים המבקשים נדבה. לי עוד היה כיסא לשבת עליו, כך שהרגשתי ממש ברת מזל.

אברקסס ידוע כמקום שבו סלבריטאים ומתיימרים למיניהם אוהבים לחגוג. הפעם המבחר היה דל - שלומי שבן, בשיער שעובר את גבולות הטעם הטוב, ושירה חן, כוכבנית לעתיד (???) נצפתה מפזזת להנאתה, לבושה במכנסיים קצרים-מדי וחולצה שנראתה כמו פיג'מה, תוך שהיא מחליפה חיידקים עם איש גדול-מימדים באופן מפחיד. עונג לעיניים.

המוזיקה היתה בווליום חזק מדי. עשן הסיגריות היה דחוס מדי. כמות האנשים היתה גדולה ומעיקה מדי. הזוגות היו רבים מדי. רגעי החסד הבודדים היו מעטים מדי, וכללו הצקות הדדיות ביני לבין האיש החשוב של הערב. אבל זהו. יצאתי משם עייפה ומותשת, לא מרוצה בעליל. ישנתי מעט מדי לפני הקימה לעבודה. יום שכזה.

אבל מה, ב-7:55 בבוקר התעוררתי, יחסית יציבה, ומאורע אינטרנטי אחד, קטן-גדול ונעים כמו פחזניה עם קצפת, הפך לי את תחילת היום למשהו הרבה יותר מחויך. אני את התודה שלי כבר אמרתי.

ואיש היום, מורדוך ואנונו, כפרה עליו. כל הסטיגמות של עדות הקלוואווין מוכיחות עצמן כנכונות. הוא לא רוצה לדבר עברית, אבל גם האנגלית שלו לא משהו. העברית לא פחות עילגת. הוא גם נוצרי שסבל למען כל העם הנוצרי באשר הוא. אני כבר רואה הזמנה מהוותיקן.

חבל שהוא לא התאסלם. אולי יאסין (אופס... מת) או רנטיסי (אופס... מת) או נסראללה (אופס, בקרוב אצלך) או ערפאת (אופס, לא רלוונטי) היו מזמינים אותו לבקר ולפצח גרעינים (או אטומים).

רציתי להציע לו לפתוח בלוג, אבל עם העילגות העלובה שלו, יותר טוב שיחסוך את זה מאיתנו. דבילים שכותבים באינטרנט יש לנו מספיק.