אני מנסה, למרות הכל, לשמור על יציבות. אז מחקתי את הפוסט הקודם, ואני אנסה להגיד את מה שיש לי בדרך אחרת.

או שאולי עדיף כבר לא להגיד. אולי רגע לחכות ולא להתעסק בזה. אבל איך אפשר שלא להתעסק במשהו שמסתובב לי בראש ללא הפסקה? זה כמו שאי אפשר להתעלם מקולו הרם והצורמני של מפוח העלים מתחת לבית שלי ב-7 בבוקר. יש אנשים שגרים במקומות שבהם אין בעיות כאלה - הכל כל כך שקט ורגוע, כאילו עומד במקום ולא זז.

יום ששי היה מיוחד ומופלא. יום שבת כבר לא ברור. וזה בעצם אומר הכל מבחינתי. אבל מי יודע מה הסיבה לכך? תשובות אני רוצה לקבל, בכל מקרה. גם אם זה לא נעים. דום שתיקה זו לא דרך. באמת שלא.

אז מה עכשיו? לא יודעת. בינתיים אני בעבודה. ומחכה שהשתיקה תישבר.

אולי כוס קפה?