שארית הפליטה.

היא נותרה, אחרונה.

כל חברותיה, הלכו, וכך היא נשארה

לבדה.

שונה מכולם, דחויה, לא רצויה.

על הסף, משונה, עקומה, לא ברורה.

בלי תפקיד, בלי מטרה,

לא מכאן, לא משם, לא שייכת, לא באמת. 

מוזרה.

גדלה בהיחבא כך שנים, אבל מגורלה

לא תצליח הפעם לברוח.

כל חברותיה נעלמו,

הלכו בדרך האור,

והפעם גורלה גם הגיע,

גורל שחור משחור.

שנים היא ישבה, מפוחדת,

מנסה לא למשוך תשומת לב,

להעמיד פנים, אולי, שאינה מזיקה,

אבל גזר הדין הסופי הגיע,

והיא כבר יודעת - עכשיו בא תורה.

כמו חברותיה תלך בדרך האור.

החוצה.

החוצה.

החוצה.

ולעולם לא תחזור.

*** שיר פרידה לשן הבינה האחרונה שלי.