החברים שלי לא ממש דואגים לי. ולא בהקשר ש"לא אכפת להם". אני אמנם גרה בדרום תל אביב, לבד, בקומת קרקע וחוזרת הביתה בחושך הרבה פעמים, אבל משום מה רובם לא ממש בפניקה.

למעשה, ובאופן לא מאוד מפתיע, מי שדיברתי איתו על הנושא אמר לרוב משהו כמו "אוי, אם הוא ייפול לך לידיים הוא יהיה נורא מסכן". הייתי בטוחה שאני שומעת רחמים בקולם. אלה שסיפרתי להם גם על האמירה הזו, הנהנו בהסכמה. מה זה פה? יום "אמץ אנס מחמד"? "מרחמים על בני"?!?!?

כן בני, חזרתי להסתובב עם סכין קפיצית. Be afraid, Be very afraid.

ובלי קשר, אני משערת שבשלב זה הוא כבר בקפריסין, אילת או תאילנד, שומע בגלי צה"ל את הקצינים המגמגמים ופשוט מת מצחוק. מהזימון המזויף ועד אימוני הריצה - המזדיין הקטן עשה סיבוב מאוד מרשים על משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר. עשרה מסוקים היו באוויר כל השישי-שבת, וכמובן שלא יצא מזה כלום. שמעתם פעם על מסוק שתפס בן אדם?

בקרוב: יגאל עמיר מוצא לסיבוב בחצר ונעלם באופן מסתורי. הגופה של יוסי ביילין מתגלה כמה ימים לאחר מכן. לאף אחד לא אכפת. החיפושים נפסקים מחוסר עניין לציבור. יגאלית ג'וניור באה לעולם. בני סלע אונס גם אותה. והיינו כסדום ועמורה.