ברגעים אלה ממש הבלוג מתקדם לעבר הכניסה ה-500 אלף שלו. אני מניחה שעד שיעלה הפוסט ועד שייכנסו כמה אנשים, הקאונטר כבר יגיע לקו החצי מיליון.

זה לקח בסך הכל שלוש שנים ומחצה, ועוד עודף. אחרי ה-200 אלף כבר הפסקתי לעשות חגיגות. הייתי הבלוג הראשון בישרא שהגיע ל-100 אלף, אבל תהילת עולם חולפת עם הזמן. עכשיו אני לא בברנז'ה, אני לא כותבת 10 פוסטים בכל יום (היו ימים, בחיי), ואני לא מאוד מוטרדת מכמות הכניסות והתגובות. אחזור על עצמי בצורה משעממת וחסרת מעוף - הבלוג שלי הוא בשבילי.

אז מה יש לי להגיד לכבוד המאורע המרגש? קודם כל, קר!!!

וחוץ מזה, חצי מיליון פראיירים הקליקו ונכנסו לבית המשוגעים הקטן והווירטואלי שלי. הישג מרשים לכל הדיעות. רובם עדיין מחפשים ציצים וציצי ופמלה אנדרסון, וכל מיני שילובים שונים. חלקם המרשים מנויים (150 פסיכים לא טועים?) וחלקם התחילו להגיע בזמן האחרון מכל מיני אגרגטורים של RSS וכאלה, שצומחים פה כמו אתרי אינטרנט בתקופת הבועה.

אני אוהבת לכתוב, ולמרות מכשולים לא קטנים בדרך, וכמה אנשים שחושבים שאכפת לי מה הם חושבים עליי (מה המצב, זבל?), נשארתי במקומי. נכון שאני מפוזרת על פני הבלוגוספירה העולמית בכל מיני צורות (אל תרוצו לחפש, לא תמצאו), אבל "בטחון בתנועה" הוא עדיין הבלוג המרכזי והגדול שלי, בו אני נהנית לרכז את שלל השטויות והקשקושים שעולים לי בראש ובמנועי החיפוש באינטרנט.

עוד אציין שקר מאוד ושיש מצב שקפאו לי הפטמות. אני אבדוק אחר כך.

אז, שוב, תודה גדולה לכל הנכנסים, הקוראים, המגיבים, המנויים והמטיילים האקראיים. מי יודע, אולי נתראה גם בחגיגות המיליון?