ככה, במשבר פתאומי אתמול בלילה, גיליתי שנגמרה לנו הפסטרמה. מדובר במאורע חסר תקדים, שכן תמיד יש 2-3 קופסאות של פסטרמה במקרר, שלא לדבר על פסטרמה פרוסה מהמעדניה (שבדרך כלל מחזיקה  חצי יום במקרה הטוב, שכן אם אני לא אוכלת אותה בתוך לחם, אני אוכלת אותה ככה, בלי כלום, פרוסה אחרי פרוסה). ואני, בסך הכל רציתי להכין סנדביץ' לעבודה, במקום לכלות 10 שקלים על איש הסנדביצ'ים.

כנראה זה סימן מלמעלה שאני אוכלת יותר מדי פסטרמה בימים האחרונים. בחשבון מהיר, יש סיכוי טוב שיותר מקילו וחצי של המוצר המלוח והמופלא הזה עבר דרך מערכת העיכול שלי בימים האחרונים. בריא זה בטח לא, אין לי שום ספק בזה. האם יכול להיות שאני מכורה לפסטרמה? חיפוש מהיר ב-Google העלה שאין דבר כזה. ואני עוד רציתי לחפש קבוצת תמיכה.

אז ככה, במקום כמה פרוסות פסטרמה, טיגנתי חביתה במהירות ושמתי אותה בין 2 פרוסות לחם כפרי. האם זו תחילתה של תכנית ההתנתקות מהפסטרמה? מסופקני.

***

אתמול עבר עלי יום ארוך אך סימפטי, בסיכומו של דבר. התחלתי אותו בישיבה משועממת בין 2 פאקצות - אחת לא חפפה את הראש והשנייה הקפידה לעשות פוזה של כוסית צפונית, ולעסה לי בלי בושה באוזן חטיף בריאות מקרקש במיוחד. היה משעמם לתפארת, וחבל על הכסף שהוצאתי על החניה.

אחר כך מצאתי את עצמי בירושלים, אחרי זה בתל אביב, ברעננה, ושוב בתל אביב. שירותי לימוזינה (ע"ר), אין מה לדבר, אבל נהניתי מכל רגע.

את היום סגר אימון טניס סביר-מינוס, ותחושה שאני עדיין לא ממצה את מיטב היכולות שלי בתחום. מתי כבר ישתפר הסרב שלי, מתי?

***

פגשתי אתמול מישהו מאד חמוד במעלית. הייתכן שבבניין שלי, בו הגיל הממוצע הוא 63.4, יש בחורים פנויים, חמודים וספורטיביים? מוטב שלא לקוות יותר מדי. בסוף יתברר שהוא מהגר מחר לקנדה והוא כאן רק באופן זמני. אני ושלג לא הולכים ביחד, בכל מקרה.

***

והנה השבוע נגמר לו, כך פתאום. לאן בורח הזמן?

***

אה, כן. גיליתי שמישהו קטן ונטול זין העתיק אתמול מהבלוג שלי כמעט את כל החומר על הארי פוטר, ופרסם את זה בפורום של הייד-פארק, ולא טרח לשים לינק, אלא אחרי בקשות חוזרות ונשנות של מישהו אחר בפורום. כל מה שיש לי לומר, זה: אל תעשה את זה שוב אם אתה רוצה להמשיך לחיות. תודה ושלום.