לא-אמין כתב אתמול במעריב און-ליין על מעט הבלאגן שחווינו כאן בשל מעבר ישראבלוג לשרתי נענע.

מה אומר לכם. יש תקלות באתרי אינטרנט לפעמים. ולמרות העובדה שגם אני קיבלתי מזה קריזה, לפעמים אין ברירה וצריך להשבית את האתר כדי לטפל בו. מי שלא משלם פרו, מומלץ לו שלא יצעק חזק מדי, כי ברגע שמקבלים משהו בחינם, אי אפשר לבוא ולהתלונן עליו. לגבי יחסו של יריב, לכאורה, לא ברור עד כמה הטענות מוצדקות או נכונות. חוץ מזה, אתם לא יודעים שבישראל, מתן שירות הוא חובה ולא זכות?

מה שכן, ישראבלוג גדל לממדים שאולי יריב כבר לא יכול להתמודד איתם. אני לא יודעת מה יהיו המשמעויות של המעבר לנענע, ואם זה טוב או רע ליהודים ולבלוגריסטים. השאלה היא רק, מה עדיף? אתר קטן ומקרטע, שאיש אחד עושה בו את כל העבודה, או אתר גדול של תאגיד (?), שאולי יגרום לתחושת ה"קהילה" והאינטימיות להעלם.

אני מאד אוהבת לכתוב כאן, אבל בואו רק נגיד, בעדינות, שיש לי צרות ודילמות יותר קשות בחיים כרגע... מה שיהיה, יהיה. העיקר שלא ימחקו לי את הבלוג.