כל חורף אני מספיקה לשכוח מחדש עד כמה פרי המלון טעים. מתוק, עסיסי ואפילו טוב לדיאטה. על כמה דברים אפשר להגיד את זה?

***
מוטב לי שלא לדבר על דברים מתוקים, וגם לא על אנשים שחשבתי שהם מתוקים אלי. מתברר שהאינטואיציה שלי אינה חסינת טעויות. ואני, אני איני רודפת אחרי אלה שמשדרים לי מסרים סותרים. כשתחליט איך אתה רוצה להתנהג, תרים טלפון. אולי אענה, אפילו, בניגוד אליך. ובכלל, המלצה אישית לכלל האנושות - אל תבטיחו דברים שאינכם מתכוונים או יכולים לעמוד בהם. גם לא דברים קטנים.

***
אצלי בעבודה העניינים זזים במהירות. אנשים חדשים (ומאוסים) מציפים את המקום. אני מתפלאת על בעל הבית. חשבתי שיש לו שיקול דעת נבון בבחירת העובדים שלו. אחרי הכל, הוא קיבל אותי לעבודה... לדעתי, אחד מהחדשים יהיה בקרוב על הכונת לעוף מפה. הא לכם, אנשים ששחצנותם ריקה מתוכן. לא תמיד אפשר לעבוד על כל העולם.

***
עלתה בי מחשבה להתחיל מחדש את אוסף הפתעות ביצי הקינדר שלי. היה לי פעם, בתיכון. נתתי את כולו מתנה, מסיבות השמורות עמי.

***
לשמחתי, הצלחתי לשכנע את אבא שלי לנדב מכיסו האישי ממון לצורך קניית חזיות בהאמה אישית עבורי. זה יעלה לפחות 800 שקל, להערכתי. טוב שיש מי שמוכן לנדב את המעות, אחרת הייתי צריכה להמשיך ולהסתובב עם גרוטאות הלבוש שלי.

***
ומאורע היום - מצאתי בת זוג לטניס. והיא איומה ונוראה, מה שמאד מחזק לי את הבטחון העצמי, אבל גרם לי לשעמום גדול במשחק עצמו, שהתמקד בעיקר באיסוף הכדורים שהיא הכניסה לרשת. אבוי לי. אני צריכה פרטנר תחרותי יותר.

***

ובינתיים השבוע מתחיל להיכנס לשלבי הסיום שלו. ומה למדנו השבוע?

שאני סבלנית ונחמדה מדי; שהגיע הזמן לפרמט את המחשב המזויין שלי; שהגעתי לרמה גבוהה מאד בחלק מהמשחקים ב-NEOPETS (פוסט מתישהו בקרוב); שאני בהחלט מסוגלת להכין לעצמי אוכל לעבודה ובכך לחסוך אלפי קלוריות וגם כסף; וכמובן - שאני מתגעגעת לרכיבה על הסוסים. ככה זה.