מה, חיים רמון?! איש טוב. חבל. חבל עליו. היה בדרך למעלה. הלכה לו הקריירה. פסק דין מוגזם. יותר מדי החלטי. אכזרי. החלטה קשה מדי. גמרו אותו. גמרו לו את הקריירה. היא הגזימה. לא היתה צריכה לעשות כזה עניין. צריך לכבד את מערכת המשפט, אבל הדבר הזה בכלל לא היה צריך להגיע למשפט - היה יותר טוב לגמור את זה בדין משמעתי. עצוב. באמת כואב הלב. הוא רק נישק אותה. היא רצתה לנסוע איתו לקוסטה ריקה. רק נשיקה, שטויות זה כלום. מה, עכשיו אי אפשר לקרוא לבחורה יותר "מאמי"? שטויות, סך הכל נישק. שטויות, סך הכל נגע. שטויות, רק ליטף לה את התחת. שטויות, היא רצתה את זה. שטויות, למה היא לא אמרה כלום עד עכשיו.

חוכמה מאוד גדולה לעמוד מהצד ולהטיף לבחורה הזו - "היית צריכה לתת לו סטירה ולגמור את העניין". אבל רק אישה או נערה שאי פעם חוותה מגע כלשהו שנכפה עליה - וזה באמת לא משנה אם מדובר "רק" בנשיקה, "רק" בנגיעה או באונס ברוטלי - יודעת כמה התחושה איומה, כמה חוסר אונים כרוך בה, וכמה השפלה יש בתהליך ובניסיון לחשוף את הפושע, להוציא את הצדק לאור ואולי לזכות בשלוות נפש מדי פעם. רק מי שחוותה את זה יודעת שלא משנה כמה שנים הוא יהיה בכלא, הזיכרון יישאר איתך לנצח. לא צריך להיות חכמים גדולים בשביל זה. תקראו פה בישרא את הפוסטים האלה, את הבלוגים האלה, שצועקים את צעקת הנשים ה"נגועות".

אני האחרונה שאפשר להגיע עליה שהיא איזה פמיניסטית לוחמנית. אני אוהבת פורנו, אני גורמת לגברים הקשוחים ביותר להסמיק על ידי תיאורים מיניים ואין לי בעיה לפלרטט בשמחה ובששון עם הגבר המתאים - בלי שום התחייבויות. אני גם לא בדיוק חסרת ביטחון, אבל אני יכולה להבין בדיוק מה קורה לבחורה, כשבעל סמכות - מפקד בצבא, או בוס - מתחיל להשתמש בסמכות הזו קצת יותר מדי בחופשיות. לתת לו או להסתכן בפיטורים? לעשות כאילו לא אכפת לך או לגרום לכך שלא תקודמי בעבודה? להתלונן עליו במשטרה הצבאית ולספוג את התוצאות וחוסר האמון, או להמשיך לתת לו לגעת בלי חשבון?

הפחד, חוסר הוודאות, העובדה שלא מאמינים לך, העובדה שמאשימים אותך, את מתירנית, את לובשת מיני קצר מדי, את מזמינה את זה. לא השתנה כלום בצורת ההאשמות, ובעלי סמכות בישראל - מנשיא המדינה ועד קצינים זוטרים - עושים מה שבזין שלהם (תרתי משמע), ואחר כך מתפלאים שמערכת המשפט נכנסת בהם. על כל משפט מתוקשר כזה, יש אלף שבחיים לא תשמעו עליהם. על כל הרשעה יש הרבה זיכויים. על כל עונש משמעותי יש אלפיים עבודות שירות מגוחכות. ואל תדברו על הכתם שיש לאיש בדמות הרשעה פלילית. הכתם בנשמה של האישה הרבה יותר כהה.

האם צריך שנשים יהיו חזקות יותר? כן. האם צריך שגברים כאלה יקבלו חזק בראש ממערכת המשפט - כן ועוד איך. האם זה אומר שממחר הבוסים יפסיקו לזיין את המזכירות שלהם - כל כך לא. רזי ברקאי, אגדת רדיו דועכת, דיבר היום על רעידת אדמה נורמטיבית, ובאותה נשימה אמר שזה קורה מהר מדי. לא תהיה רעידה, רזי, חוץ אולי מבחיים של רמון עצמו. ומהר מדי? אם הבת שלך היתה באה אליך ואומרת לך "אבא, הבוס שלי נגע לי בחזה והכריח אותי לנשק אותו" - לא היית רוצה שהאיש ייענש בחומרה? או לפחות ללכת לדפוק בו קצת מכות?

אבל בואו נרד רגע מהדמגוגיה הזולה - האמת העצובה הזה שהכרעת הדין הזו לא תשנה שום דבר. כבר עכשיו המערכת מגנה את פסק הדין, כבר עכשיו היא מתחרטת על הנחרצות שלו. האנשים האלה לא באמת מפחדים. ברובם, הם מרגישים שלא ניתן לגעת בהם. הם מורמים מעם, מוגנים, עשירים, מקושרים. הם ימשיכו לגעת, ללטף ולנשק בניגוד לרצון הנשים שמסביבן - ההבדל היחידי הוא, שעכשיו הם ילמדו להיזהר יותר.