| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2003
 מוסד הנישואין? מוסד?
אין לי אמונה בנישואין. בטח לא כשקוראים לזה "מוסד הנישואין". איך אפשר לקרוא למשהו "מוסד" ואח"כ עוד להאמין בו. מוסד זו מילה שמשדרת בירוקרטיה, להיות תקוע באותו מקום, מוסד סגור, מסודר, בלי דרך החוצה, עם חוקים בלתי ניתנים להפרה. איפה כאן המושגים "נאמנות", "אהבה" או אפילו סתם "רצון"?
ההורים שלי גרושים (ולא רק בגלל זה אני לא מאמינה בנישואין). אני רואה סביבי מערכות יחסים שהפכו לנישואין ומתו במקום. אם רוצים, אם באמת רוצים, אי אפשר לחיות ביחד בלי כל הרשמיות הזאת? יש משהו יפה בהתחייבות בכתב (כתובה), אבל אם מילתו של אדם לא טובה מספיק, אז מה כן? באמת חייבים את כל התהליך?
אני לא מאמינה בנישואין, אני כן מאמינה ב"ביחד". מגיל ילדות טוחנים לנו, הנשים, בראש שאנחנו "צריכות" להתחתן. הכל מתנקז לנקודה הזו, כאילו אין חיים בלי זה. אני נורא רוצה לפגוש את גבר חיי, לאהוב ולהיות נאהבת, וגם להביא ילדים לעולם, אבל למה זה חייב להיות מגובה בתעודה מהרבנות? אין לי אמונה בתופעה הזאת, ואני אפילו לפעמים נחרדת מכמות הכסף שאנשים מסוגלים להוציא על האירוע... "תגידו, את מי לקחתם בתור די-ג'יי?... כמה עלתה מנה? איך היו הצ'קים?"... משונה. פשוט משונה.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
