| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2003
נו, אז לא נגיד בוקר טוב?
כבר הגעתי למצב שאני לא רוצה לשמוע אף מילה על הפיגועים האלה. רק לבדוק שכל מי שאני מכירה בסדר, וזהו. אבל מה, אני עובדת בעבודה שלא מאפשרת לי את זה, ואנחנו מחוברים פה לחדשות כל היום. מתחיל להמאס לי.
ויותר גרוע - מתחיל להמאס לי מהעבודה, וזה מפחיד. היום אי אפשר פשוט לקום וללכת, כי אין עבודה במקום אחר. וזה לא שאני לא מחפשת. נמאס לי. אני לא אוהבת כשאומרים לי מה לעשות, במיוחד לא כשמדובר באנשים מטומטמים ברמות, שאין להם יכולת חשיבה מקורית באגורה. אני לא אוהבת שמתייחסים אלי כמו אל אוטומט, מכונת הקלדה או יצור נטול כח חשיבה וחיים. אני כבר לא בת 18, כבר לא בצבא. אפילו בצבא, המג"ד שלי הבין מהר מאד שהקצינה הזאת חושבת גם בשביל עצמה, ולא הולכת כמו חולד עיוור לפי מה שאומרים לה, ובגלל זה הוא זוכר אותי עד היום כנראה.
אני מודעת לכישורים שלי (וסליחה על השחצנות) ונמאס לי שמזלזלים בהם. עוד לא מצאתי מקום עבודה אחד שבאמת נותן ביטוי לכישורים שלי. והלקח? זה לא ייגמר עד שאני לא אקבל ביצים, אתעורר ואקים עסק משל עצמי, שבו לי תהיה המילה האחרונה. ובינתיים? אני אמשיך לכתוב על NBA. ידעתם שניו ג'רזי וסן-אנטוניו עלו ל-3:2 בפלייאוף?
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
