250 שקל בתווי קנייה נחו אצלי בארנק קצת יותר מדי זמן. לאחרונה נמנעתי מקניונים, eBAY ו-Amazon, מאחר שידעתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי הוצאות מיותרות, וצריך לחכות בסבלנות עד שהמינוס יתקזז קצת. מלבד זאת, קניונים מהווים מלכודות אוכל משמין, וגם זה משהו שאני משתדלת להתרחק ממנו בזמן האחרון.

אבל, כושר ההתנגדות שלי לנקניקיות של טירת צבי השתפר, וגם המצב בבנק כבר יותר הגיוני, אז הרשיתי לעצמי היום שיטוט בקניון איילון. חיפשתי מה לקנות בתווי הקנייה, בלי שיהיה לי רעיון מוגדר בראש. מן הסתם, הייתי מוגבלת לחנויות שמקבלות את התווים האלה, ומאחר ש-FOX, ריקושט וקפולסקי לא באו בחשבון מבחינתי, נותרתי עם מבחר מצומצם של כמה חנויות חשמל והמשביר לצרכן.

תגידו מה שתגידו על המשביר, אבל אני מוצאת את עצמי קונה שם הרבה מאד פעמים. יש שם מבחר איפור וקוסמטיקה מאד מרשים, חזיות טובות ולפעמים אפילו כלי בית נחמדים. והם מקבלים תווי קנייה. לפני שהגעתי לשם, מצאתי את עצמי בשקם אלקטריק מול כרטיס זיכרון 128 MB למצלמת האולימפוס המתוקה שלי. נכון שיש לי כבר אחד כזה (ועוד אחד של 32 MB), אבל התחשק לי עוד אחד. מחירו עמד על 350 שקל, מה שנראה לי טיפה מוגזם. מצד שני, די רציתי אותו.

אבל אז הלכתי למשביר, ושוטטתי בין תחתוני גברים ותיקים בהנחה, עד שהגעתי למחלקת החזיות המפוארת. כמובן, זה המקום לחזור ולקטר על אפליית הגודל המשוועת שמתרחשת שם, ובכל מקום בו מוכרים לבני נשים. חזיות ה-A CUP (ושמישהו כבר יסביר לי למה בחורה עם חזה במידה A חושבת שהיא צריכה חזייה?!) מוצגות לראווה על קולבים קטנים וחמודים, בשלל צבעים, פרחים, תחרוֹת ובדים מבריקים. וחזיות ה-D ומעלה (מזל שיש מקום שבו מוכרים חזיות שהן מעל מידה D, באמת) מוצנעות בקופסאות קרטון מעוכות, בגיבוב בלתי מסודר. אה, כן, והן מכוערות בצורות קיצוניות, ולרוב מתאימות בסגנונן לנשים מעל גיל 50. וצבעים? זיבי עליכן, צבעים. יש שחור, לבן וצבע גוף (למרות שהגוף שלי ממש לא בצבע כזה). אם מצאת חזייה כחולה - זה כמו לזכות בלוטו. על צבעים "נועזים" כמו בורדו או ירוק-רעל, נניח, אין על מה לדבר בכלל.

אין ספק שאחת הבעיות הקשות של בעלות חזה גדול (אני שוקלת לפתוח מועדון. אני אקרא לו D+ ויחד נפגין מול חנויות לבני הנשים) היא למצוא חזיית ספורט. אם כבר עברנו את המחסום של הכיעור המזוויע של חזיות המידות הגדולות, הרי שבמדידה נגלה שהן אולי מחזיקות את הציצים, אבל אם אנחנו רוצות לעשות פעילות גופנית נמרצת יותר מאשר ישיבה בסלון ופיצוח גרעינים, הרי שהחזייה לא תעמוד בעומס. תרתי משמע. שלא לדבר על העובדה שלרוב, החזיות שמוגדרות כחזיות ספורט, לא נמכרות במידה שמעל CUP C. ואני שוב שואלת - לנשים עם ציצי גדול אסור לעשות ספורט?! אם בחורה היא מעל מידה D או E (השם ירחם), זה אומר אוטומטית שהיא בטטה שלא מזיזה את התחת, ולכן לא זקוקה לחזיות ספורט?

הפעם, אבל, שפר מזלי. מצאתי חזייה חביבה, עשוייה מבד סינטטי מיוחד ונעים, תוצרת אנגליה (אלא מה), תופסת את מה שצריך לתפוס ולא מכוערת (קרי, פשוטה וחלקה, שזה גם משהו). ממש חזיית ספורט למהדרין. 359 שקל טבין ותקילין. מזל שלא הרשיתי לעצמי לחפש עוד אחת. הייתי צריכה לקחת הלוואה מיוחדת בריבית קצוצה מהשוק האפור. ושוב נזכרתי בערגה בחזיות שראיתי במרקס אנד ספנסר בלונדון, במחירים מגוחכים. בפעם הבאה...

והצבע? הפתעה גדולה... שחור, אלא מה?