| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
להרוג את זה כשזה קטן
לא רוצה להיות חולה. אבל יותר מזה, הכי מלחיץ אותי זה הסטרפטוקוקוס שמסתובב עכשיו חופשי, בלי שאף אחד ישתלט עליו ויהרוג אותו. פעם הייתי מחכה עד שהמחלה תתפתח ותבשיל כדי להתחיל לקחת תרופות. זה מה שכמעט גמר אותי בפעם הראשונה עם הסטרפ. הייתי נגד תרופות ואנטיביוטיקה באופן קטגורי.
כנראה, שכשמזדקנים, הסמים נראים מפתים יותר. בשנה האחרונה פיתחתי שיטה חדשה - להרוג את זה כשזה קטן. לא קרה הרבה לאחרונה, אבל בגלי המגיפות שהיו פה בזמן האחרון, גם אני כמעט ונפגעתי. זה תמיד התחיל באיזה דגדוגון בגרון שברור שאינו נובע מיובש. קצת סחרחורת, אולי, עיניים שורפות וטיפהל'ה התחלה של חום. בקטנה. בלי לחשוב הרבה, בכל פעם שזה קרה, הכנסתי לפעולה את תרופת הפלא - דקסמול. הגלולות האלה נמצאות איתי בכל מקום ובכל זמן - עמוק בתיק, אבל זמינות לכל מצב.
היופי של דקסמול הוא בייבוש המשטחים השונים המהווים מצעים לחיידקים. בעיקר הגרון, שאצלי מספיק שאיזה וירוסון מתיישב עליו, אני כבר צריכה אשפוז. ככה, עם הדקסמול, אין להם איפה לעשות פרו ורבו, ובא לגרון גואל.
עכשיו צריך ליישם את השיטה הזו גם לגבי ג'וקונים. הראשון נצפה היום מעל המיטה שלי ורוסס מייד בסנו אינסקטל, שלוקח לו 6 שעות לעבוד (ואני בהחלט מצפה להגיע הביתה ולמצוא גופה, כן?!). מה עוד אפשר להרוג כשהוא קטן? יש לי כמה רעיונות, האמת, אבל זה בטח לא חוקי.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
