| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2003
שביתות בלוגים - תהיות
אני קוראת פה בלוגים של כל מיני שובתים. הקימו בלוג, ואז החליטו לצאת ממנו לחופשה. כאילו זו איזו מחלה בלתי נשלטת, שיש להיטהר ממנה. אני אשמח אם מישהו יסביר לי למה עושים כזה דבר.
זה בושה לפתוח בלוג? זה מזיק? זה פוגע באיזה אופן? אני לא צינית, אני בכנות מנסה להבין מה קורה כאן. האם מי שכותב בלוג הוא מופרע בנפשו, שרק בגלל הבלוג אינו מסוגל לתקשר עם הסביבה החיצונית באופן קוהרנטי? האם כל מי שכותב בלוג הוא בעל בעיות חברתיות? האם הבלוג זה באמת דבר ממכר?
כשרק נכנסה האינטרנט לישראל, כל מי שהתעסק בזה נחשב "פריק", "תמהוני", או סתם איש מחשבים שזה עיסוקו, ואין לו ברירה. היום כל סבתא שניה גולשת בפראות ברשת (ומשחקת ברידג' און-ליין). האינטרנט הוא לא איזה שד. כל טכנולוגיה חדשה שנכנסת גורמת לפחדים וחששות. לודיטים יש בכל מקום, כל הזמן.
אז למה? למה להינתק מהבלוג, המקום בו נותנים מפלט למחשבות ולכאב, למה ההינתקות נחשבת כצעד תרפוטי, חיובי ומחזק? ולמה חזרה לבלוג נתפסת כחולשה או מעשה מביש שיש להתנצל עליו?
שאלות ושאלות. כל היום היא שואלת. אני חושבת שאני אוכל עוד פרינגלס אחד. שמעתי שיש בזה חומר ממכר, שלא מאפשר להפסיק לאכול מזה. נראה לי הגיוני.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
