אתם רואים, קצת לחץ פיזי מתון, כמה כתבות ב-ynet וב-NRG, בלוג מחאה, מאות תגובות, כמה עשרות פוסטי מחאה - ותראו מה זה... לנו, הצרכנים הקטנים יש כוח, והוא מתבטא בזה שעם המחאה הנכונה, אנחנו גם יכולים לקבל מה שאנחנו רוצים, ובעיקר - מה שמגיע לנו.

אני חושבת שמגיעה טפיחה גדולה ומכובדת על השכם לכל בלוגר שהשתתף במחאה הקטנה (אך לא הקטנונית) שלנו, וגם ח"ח ליריב על שהשכיל להבין שמי שעושה את האתר הזה הם הכותבים, ובלעדיהם אין לישראבלוג זכות קיום, עם או בלי ריח מנטה.

הנה משהו ללמוד ממנו - לחץ צרכני עובד. ולכל אלה שאומרים שזו התעסקות בפרטים קטנים וטרחנות, אני אומרת שאלוהים נמצא בפרטים, ושזו לא טרחנות - אלא צרכנות. והלוואי שהקהל הישראלי היה יודע להתארגן ככה בכל עוול צרכני שנעשה לו, בכל פעם שהוא מרגיש מקופח, שנעשה עיוות של צדק. לצערי, הצרכן הישראלי הממוצע הוא לרוב פראייר אומלל, כנוע, עם הראש למטה, שנותן לתאגידים ולרשתות השיווק לעשות לו כל מה שהם רוצים. הפעם לא שתקנו, ואני באמת שמחה שהיתה לנו השפעה טובה על האתר ועל הכיף שלנו, הכותבים, כאן בישראבלוג.

ולמי שעדיין לא הצליח להבין מה הבעיה עם הסרגל, מעבר לדיון הפילוסופי במי כאן האויב, אז אני אסביר הכי פשוט שאפשר: הבלוג הוא חלקת אלוהים הקטנה של כל כותב. לא כולם מביעים את עצמם רק דרך התוכן והמלים. יש כאלה המשקיעים בעיקר בוויז'ואל, בתמונות, בצבעים, ויש המשלבים את השניים. וכאשר אתה דורס את המרקם העדין ברגל גסה - מתעוררת תחושה של אי נוחות, מתעורר כעס ומתעוררת הרגשה של חדירה לספירה הקטנה שכל אחד יצר בעמל רב.

אנחנו לא טיפשים - ברור שיריב זקוק לשיתוף הפעולה הזה על מנת שהאתר ישרוד. אבל כמו שאומרים, יש דרך ויש דרך. ובמלים אחרות - "לא עם הגרזן!!!".