בניגוד לכל הציפיות, לא סרינה וויליאמס לקחה את ווימבלדון, אלא דווקא הילדה, הצעירה, הבלונדה, הצורחת, הרוסיה, הכוסית, האלגנטית - מריה שאראפובה. היה זה ניצחון חד משמעי - 6:1, 6:4, כאילו סרינה בכלל לא היתה שם. הרבה מדברים עכשיו על זה ששאראפובה היא היורשת של קורניקובה, או של הינגיס. קודם כל, כדאי להזכיר שתואר גרנד סלאם אחד לא מבטיח תהילה לאורך שנים. דבר שני, אני מקווה בשביל שאראפובה שגורלה לא יהא כשל קורניקובה, שהיתה עסוקה מדי בלהיות דוגמנית כוסית לחלוחית, ושכחה איך משחקים טניס.

וסרינה? וונוס? מה איתן? האם תם עידן ההגמוניה השחורה והעצבנית? אני לא הייתי ממהרת לפסול אותן להכריז שעכשיו הרוסיות שולטות בטניס הנשים. תנו להן עוד כמה חודשים, ויש לי הרגשה שהן יחזרו לקחת תארים.

מה שכן - אני עדיין מחכה בכיליון עיניים לרגע שמאורסמו תיקח כבר איזה גראנד סלאם. גם הזמן שלה הגיע כבר.

ובגמר הגברים מחכה לנו משחק מעניין מאין כמותו - אנדי רודיק מול רוג'ר פדרר. העוצמה מול הדיוק. האנרגיות מול הדיוק. הנער מול האיש שנולד מבוגר. לא שמה כסף. אבל נראה לי שזה רודיק.

והערה לאתר וואלה - זה שהתחלתם לפרסם באגרסיביות אתר הימורים באינטרנט, לא אומר שאתם גם צריכים לפתוח את הכתבות שלכם באיחולים לאלה שהימרו על שחקן זה או אחר. זה פאתטי, זה לא ממש אתי ולא בטוח שזה חוקי בכלל. חוץ מזה, זה מגעיל. תתבגרו.

ועוד הערה, לישראבלוג - מתחיל להימאס בצורה קיצונית מקרטוע האתר, חלונות התגובות, פוסטים שלא נשמרים ושגיאות משונות. לא, המעבר לנענע לא עשה טוב לאתר בכלל.