יום תקלות קטנות עד בינוניות עובר עלי. זה התחיל מחלומות קצת לא רצויים בלילה, והמשיך לתאונה קשה בסופרמרקט.

דקה לפני שהגיע תורי בקופה (ושמישהו כבר יסביר לי למה לוקח 10 דקות לעשות את הקניות, ו-30 דקות לעמוד בתור לקופה), הבחנתי בבעיה חמורה שיש לתקנה באופן מיידי - לא קניתי פסטרמה. היסטריה קלה אחזה בי, ועוויתות נרקומניות נרשמו כשהן מתחילות לזחול במעלה גופי. הפנסיונרית שלפני טרם סיימה את ענייניה עם הקופאית ("מבצעים את רוצה?", "מה יש"), אז החלטתי לבצע מעט פעילות גופנית ולזנק לעבר דוכן הפסטרמות.

רצתי במהירות בין המדפים, והרגשתי כמו בפרק של אי.אר, עם מצלמה לא יציבה. ליד אחד המדפים עמד איש עם עגלה, ולא הראה סימני תזוזה. מאחר ששום דבר לא יכול להפריד ביני ובין הפסטרמה שלי, הזזתי מעט את העגלה שלו, אבל לא מספיק. לא שמתי לב, עברתי קרוב מדי לשפיץ של המדף, והרגשתי איך המתכת חורצת בי חריצים.

שמעתי רעש של נפילת חפצים, אבל המשכתי לרוץ, דבקה במטרה. הגעתי אל היעד, הסתערתי על קופסת פסטרמה, ורצתי בחזרה לקופה, כשישבני כבר שולח לי מסרים של "יש נפגעים לכוחותינו". בקופה, שאליה הגעתי כאשר הקופאית עדיין בדיוני מבצעים עם הפנסיונרית, הבחנתי בקרע קטן במכנסי-אילת הצבעוניים והמרפרפים שלי. דם לא ראיתי, אז לא ייחסתי לזה חשיבות.

כשהגעתי הביתה עם אוצר הפסטרמה, הייתי עדיין בהכחשה. אבל מבט מהיר במראה הוכיח לי שאכן נגרם נזק, ושיש לבחון אותו בצורה רצינית יותר. ומה התברר? אכן, תמונות קשות. שני חתכים עמוקים באיזור הישבן, שנראים כאילו ג'ק המרטש קפץ אצלי לביקור. ועל זה נאמר - They ripped me a new one. אומנם לא חור, אבל חריץ. מזל טוב.

אחר כך גם שברתי ציפורן, ועכשיו כואבת לי בטירוף יד ימין. עכשיו רק חסר שיפול לי פסנתר על הראש. הייתי נשארת בבית, אבל אני בעבודה עד הלילה.

The Fun never ends.