זה מה שיש לי.

זה כשהרוק הופך להיות האויב שלך, כי כל פעם שצריך לבלוע, אתה מקלל את הרגע בו המציאו את הריר.

זה כשהגרון כל כך כואב, שהתגברתי על עצמי והלכתי לרופא. רופאה, בעצם. היא, מצידה, מאד התרשמה מהזוועה שמתרחשת לי בפה, רשמה לי מיד אנטיביוטיקה והודיעה לי שמחר בערב אני אדע, דרך האינטרנט, אם זה חיידק או וירוס. ואם זה סוס טרויאני?

אפילו גלידה אני לא מצליחה לאכול - אז מה זה שווה להיות חולה?!

לפחות אני לא עובדת עד השבוע הבא. גם זה משהו. סוג של חופש, אם כי הייתי מוותרת עליו ברצון.

סטרפסילס, אכיניצאה, מי מלח, לימון - לא שווים כלום ולא עוזרים. הכל חרטא. רק פלפל חריף וכמויות באמת לא הגיוניות של שום בתוך סנדביץ' מהולל הרגיעו את הכאבים לזמן קצר שאיפשר לי לנמנם.

אוף. תודה לכל המאחלים בריאות ולכל הקוראים החביבים. נקווה לטוב.