RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2007
 מכות בסופרמרקט
אין ספק שהסופרמרקט המקומי מספק לי הרבה רגעי שעשוע ואנתרופולוגיה. לא מספיק שזה סופר ישראלי, זה גם סופר בדרום תל אביב, מה שמעשיר את החוויה ומעצים את הדציבלים.
תמיד יש צעקות, נביחות אנושיות וסתם התנהגות מופרעת. תמיד יש את אלה שמתווכחים עם הקופאית על גודל השלט שהראה או לא הראה על מבצע 2+6 בקורנפלקס, ותמיד יש איזה תינוק שבוכה בהיסטריה, והאמא שלו אפילו לא מסתכלת לכיוון שלו, כי היא עסוקה בלקלל את בעלה (בסלולרי, או פנים מול פנים).
הקופאיות, לזכותן ייאמר, עומדות די בגבורה במתקפה. אמנם, הן לא ממש מכונות של יעילות, ולעתים הן מוכיחות את האכסיומה שאינטיליגנציה לא צומחת על הציפורניים המלאכותיות, אבל הן עובדות קשה, משלמים להן חרא והן אוכלות עוד יותר חרא באופן קבוע מלקוחות שמרגישים שגדל להם הזין רק מלצעוק על בחורה צעירה שכל הסיפוק שלה בעבודה מסתכם בלזכור קודים של לחמניות קשר עם שומשום.
כל ההקדמה המייגעת רק כדי להבהיר לכל הקוראים פה, שבלאגן בסופר זה לא משהו חריג. ולמרות הכל, היום יצא לי לראות את החריגות בהתגלמותה.
לפני בתור עומד זוג חרדים. "משה!!!! איפה אתה?!?!?", צועקת האמא לילד ובוחנת שוב את המחיר של האורז. "לא נורא", חשבתי לעצמי, "הלך אחד לאיבוד, תעשי עוד עשרה". אחרי עמדו זוג נשים עדינות שנראו בדיוק כמו תיירות. הקופאית מעבירה את המוצרים של הזוג, אני מפהקת בלי הפסקה, ופתאום שומעים צעקות, מכיוון קופה אחרת.
כאמור, צעקות זה לא כזה דבר חריג בסופר, אבל הפעם הן לובשות טון אלים במיוחד והדציבלים גבוהים מהרגיל. נשמעות גם קללות. בין השאר אני מצליחה לקלוט צירופי מילים כמו "אל תרימי עליי יד", "אני אתלונן במשטרה", ו"תלכי מפה יא שרמוטה" - לאו דווקא בסדר הזה. כמה פיסות מידע שליקטתי לאחר מכן (עניין של אופי וסקרנות), ציירו את סיפור הרקע הבא: הלקוחה שאיתה רבה הקופאית כבר היתה שם בשבוע שעבר, ואף הרימה את ידה על הקופאית. אני לא יודעת אם זה אומר שהיא ממש דפקה לה סטירה, או רק נגעה בה באלימות, אבל הניסוח "הרימה עליה יד" חזר מספר פעמים.
הקופאית (הצעירה) ראתה שהלקוחה הבעייתית מגיעה, וביקשה מחברתה הקופאית השכנה "לשים עליה עין", למקרה שהבלאגן יחזור על עצמו. למותר לציין שהבלאגן אכן חזר על עצמו, וביתר שאת. בשלב כלשהו, אחראית המשמרת (סתם קופאית אחרת, צעירה ובלתי מנוסה בעליל), הגיעה בריצה מהקופה הראשית וצרחה על הקופאית שלא תדבר ככה ללקוחות. המותקפת היתה כבר כל כך נסערת ואומללה, שהנזיפה מאחראית המשמרת רק הטריפה אותה יותר.
הקופאית המותקפת היתה בהיסטריה. הלקוחה הלכה להתלונן ולדרוש את פיטוריה, ובינתיים הקופאית נדרשה להמשיך ולתת שירות ללקוחות העומדים בתור. לא שזה שינה משהו ללקוחות, שכן בשלב הזה כל הסופר פשוט עמד והסתכל על הסצינה הבלתי שפויה. הקופאית ניסתה להמשיך לעבוד אבל לא הצליחה. הלקוחה גם חזרה לסיבוב נוסף של העלבות. אנשי הביטחון, למי ששאל את עצמו, לא הטריחו את עצמם להתערב ורק עמדו וצפו בנעשה. הקופאית איבדה את העשתונות, פשטה את מדיה ויצאה החוצה כדי להתקשר למשטרה ולהתלונן על תקיפה. הלקוחה המטורפת יצאה אחריה והיו כמה שניות של מכות, עד שהמאבטחים טרחו להפריד.
שתי הנשים מאחורי עמדו מזועזעות, שכן בשנייה שבתוך הסופר הבינו שבחוץ הולכים מכות, הקופאית שעשתה לי חשבון לקחה את כרטיס האשראי שלי ויצאה החוצה להסתכל. כמובן. מכיוון שלא היה לי משהו יותר טוב לעשות באותו רגע, פניתי לשיחה ידידותית עם הנשים ושאלתי אם הן תיירות. "מתנדבים", ענתה לי אחת במבטא אנגלו סקסי מובהק. ניסיתי להסביר להן שזה לא קורה כל יום ושלא ייבהלו, אבל לא נראה לי שהן השתכנעו. הקופאית חזרה עם הכרטיס והצלחתי לארוז את הדברים שלי ולברוח מזירת הפשע.
הקופאית המותקפת היתה בחוץ, בוכה, נסערת ומוקפת בכמה מנקים ונערי משלוחים. שום מנהל סניף או מישהו אחראי (תרתי משמע) לא נראה באופק. הלקוחה היתה עדיין קרובה באופן מסוכן לקופאית. וכל הקונים עמדו והסתכלו במחזה. "גן חיות", אמר לי קונה גברתן במיוחד בדרך החוצה, ואני רק הצלחתי לומר שזה לא חדש שמתייחסים לקופאיות פה כמו לסמרטוטים.
אני לא יודעת איך הסתיים הסיפור. את הצעקות והקללות שמעו גם בחניון התת קרקעי, וזה בטח לא נגמר טוב - לא משנה איך מסתכלים על זה. יש סיכוי טוב שהקופאית תאבד את משרתה. הלקוחה בטח תצא בלא-כלום, או שאולי תתבע את הסופרמרקט, מי יודע.
כל כך הרבה דברים טופלו לא נכון, כל כך הרבה כעס ודמעות היו יכולים להימנע לו היה שם מישהו שמבין משהו מהחיים שלו בניהול, שירות לקוחות ובני אדם - אבל לא זה המצב.
עברתי הרבה מתקפות של לקוחות בחיי, אף אחת מהן לא היתה פיזית. אם הייתי במקום הקופאית והיו מכים אותי, לא בטוח שהייתי מצליחה להתאפק. למעשה, יש סיכוי טוב שהלקוחה היתה גומרת בבית חולים.
אני די בטוחה שכל הצדדים אשמים ושאין פה נקיון כפיים. אבל, השורה התחתונה היא פשוטה: כשארגון מתייחס לעובדים שלו כאילו הם רק דרגה אחת מעל עכברוש ביבים, במקרה הטוב, הלקוחות מרגישים את זה. העובדים הופכים להיות מטרה לגיטימית למתקפות, עלבונות ואלימות. וזה לא בגלל שפה זה ישראל או דרום תל אביב, אלא כי זה הטבע האנושי, שמריח את החלש. מי שאשם פה זה הסופרמרקט ומי שמנהל אותו. אני מניחה שלקופאית המובטלת (?) זה כבר לא ישנה הרבה. לא בטוח שבעבודה הבאה שלה יתייחסו אליה טוב יותר.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
