מסתבר שצריך לנוח כשחולים, ולא ללכת לעבודה. זה משהו מדעי-רפואי, כך אומרים לי. ואכן, יום מנוחה בבית עושה בי פלאים. אני אפילו חושבת שאני לא הולכת למות, לפחות בינתיים. אלא אם כן אחליק באמבטיה ואדפוק את הראש על החרסינה הכחולה. אומרים שרוב התאונות הקטלניות קורות בבית, לא? זה מפני שאנחנו מרגישים בו יותר מדי נוח. למי שפוחד מג'וקים אין את הבעיה הזו - אנחנו תמיד מסתכלים לכל הכיוונים.

***

ההקלדה הולכת מהר יותר וחלק יותר בלי ציפורניים, למרות ששכנעתי את עצמי לפני כמה ימים שאני יכולה להקליד יופי גם עם הציפורניים הארוכות. רצתה יד הגורל ושברתי 2 מהן בהפרש של כמה ימים, מה ששכנע אותי סופית לקצוץ אותן ולהיערך לגידול הבא. אני מסתכלת על האצבעות שלי והן נראות לי קצרות וקטומות. לא נעים.

***

עוד שלושה ימים לאולימפיאדה. נראה לי שהטלוויזיה שלנו תצבור שעות נוספות. מי שיחפש אותי יוכל למצוא אותי ביורוספורט.

***

הגבר המושלם פינק אותי אתמול בכוס תה ובחיוך מתוק. עוד לא החלטתי מה היה טעים יותר. רק חסר לי להתאהב עכשיו באחד כזה. באמת אין לי מספיק צרות.

***

גבר אחר, נאה, גבוה ומלוטש, נכנס היום למעלית בבניין שלנו, בדיוק כשיצאתי לסופר-מרקט עם עגלת הקניות האנכרוניסטית שלי. הסתכלתי עליו והבעתי את הערכתי למראהו הנאה, למרות ששפם (אם כי קטן) לא עושה לי את זה. כשחזרתי מהסופר, ראיתי שהוא יושב עם איש המעליות בגן שליד הבית שלנו. מאחר שאיש המעליות ואנוכי כבר לא ממש מדברים, מחוסר עניין, מיהרתי לביתי. לפני כן, עוד הספקתי להעיף מבט על שניהם. הדימיון היה בלתי ניתן להכחשה. כנראה שזה האח שלו. אחד מהם, לפחות, מתלבש כמו שצריך...

***

גלידה Twix. שילוב קטלני? הייתם מצפים לפיצוץ, לא?. נו. אפילו לא ניצוץ. חוץ מפיצפוצי השוקולד-ביסקוויט שבפנים, אולי. הטעם - לא משהו.

***

צריך להתאמן בתופים. Nirvana מחכה לי.