מסתבר שלא רק אני לא סובלת אותן. צמד-חמד שטני ומכוער, שחושבות שהעולם שייך להן, או שלפחות יש להן 51% מהמניות עליו.

בסביבת עבודה דינמית ורעשנית, הן פשוט הדבר הכי מאוס שיכול להיות. Party Poopers. אני מעדיפה כבר את הרעשנים הכרוניים. ואני לא אוהבת שאומרים לי להיות בשקט כאילו אני ילדה בגן. יום אחד זה יתפוצץ. היום זה היה קרוב. לא טוב לתפוס אותי במצב-רוח קרבי. זה עלול להיות מסוכן ובלתי נעים - לצד השני.

אולי באמת חסר לי מישהו להוציא עליו את העצבים.

ואולי לא הכל כמו שחשבתי. אולי באמת אני איזה תחליף לשעת חירום ולא הדבר האמיתי. אולי הגיע הזמן לסיים את זה.

מחר אולמיפיאדה.