RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
 יומולדת 30 ואוטו-אאוטינג
תכל'ס, זה לא כזה פוסט דרמטי.
תכל'ס, הוא היה צריך להיכתב כבר מזמן.
תכל'ס, לא חייבים לקרוא אותו, כי הוא גם בטח יהיה קצת ארוך.
אז זהו, לאחר ארבע שנים ומחצה של בלוגינג בעילום שם מסוים, החלטתי שהגיע הזמן לעשות את החיבור עם השם והזהות האמיתיים שלי. בחרתי ביומולדת כי זה תאריך נחמד שאני אוהבת, וכי יש לי יום חופש היום, אז יש לי זמן לשטויות.
אני לא כותבת כאן את השם שלי מטעמי גוגל וניהול זהות דיגיטלית (אם הייתם קוראים את המאמרים שלי ב-TheMarker הייתם לומדים משהו!), אז אני רק אשים לינק קטן לאחד המקומות בהם זהותי (או לפחות שמי המלא) חשופה וברורה יותר. יש לי גם בלוג באנגלית, שאיזו אחת כבר אמרה לי "זה בטחון בתנועה באנגלית!". והיא די צודקת. לא בדיוק, אבל בערך. וכן, זו מזימה זדונית שלי להביא מלא טראפיק לבלוגים האחרים שלי. ברור!!!
על כל פנים, מרגע שהבלוג הזה יצא לאור, ועמו שלל תחביביי ואישיותי המלבבת שלא טרחתי להסתיר כמו שצריך, באו והלכו המון אנשים שזיהו אותי. הראשון היה המפחיד מכולם, והיחיד שכמעט גרם לי לסגור את הבלוג, ממש בתחילת הדרך. מה דעתי עליו הוא כבר יודע מזמן, אני לא בקשר איתו כבר שנים, וטוב שכך - לשני הצדדים.
מאז גם חשפתי ביוזמתי את הבלוג לכמה מחבריי הקרובים, ובחלק מהמקרים גם התחרטתי על כך עמוקות. לא בגלל גילוי הסודות (כי כבר אין פה), אלא מכיוון שכשאתה מראה למישהו חלק מהלב שלך, חלק מהחיים שלך, פרי עבודה ומאמץ של שנים, והוא מתייחס לזה באדישות או זלזול - זו הרגשה לא נעימה.
בנוסף, דעו לכם, יושבי ישרא היקרים, כי ביניכם מסתובבים כמה וכמה בלוגרים ובלוגריות שכבר שנים יודעים ושומרים בסוד את זהותי האמיתית (והמאוד לא מוכרת, אלא אם אתם חובבי מאמרים כלכליים-אינטרנטיים-וירוסיים). מדהים היה לגלות שיש קוד אמיתי של כבוד בין הבלוגרים - גם אם מערכת היחסים לא עלתה יפה או סתם התאדתה, ידעתי בלב שקט ורגוע שהם, הבלוגרים האחרים, לעולם לא יחשפו את זהותי האמיתית כל עוד אשאר חסויה כאן.
הכרתי בישראבלוג כמה אנשים מקסימים באמת (וגם כמה פחות). רציתי לעשות רשימה עם לינקים, אבל החלטתי בסוף שאין לי כוח לבקש את אישורו של כל בלוגר כדי להצביע עליו באצבע, ובינינו - מי שקורא ומכיר אותי, יודע בדיוק למי אני מתכוונת.
הצרות האמיתיות שלי עם הזהויות התחילו מתישהו כשהתחלתי לעבוד כעורכת העמוד הראשון של TheMarker באינטרנט וגם התחלתי לכתוב מאמרים בשמי המלא (ולקבל טוקבקי נאצה. מזל שאני רגילה מישרא). אבל The real shit hit the fan כשנפתח המרקר קפה. לא במקרה היוזר שלי שם הוא עם מספר כזה קטן ופז"מניקי, שכן הייתי במרקר בתקופה ההיא ואפילו הייתי לזמן מה חלק מהצוות שהקים את הקפה. מהר מאוד עשו כמה וכמה אנשים את החיבור בין השם שלי לבין בטחון בתנועה, ושלחו לי מסרים (מפרגנים בעיקרם, אבל שגרמו לי אי נוחות). מה שמוכיח, אגב, שיש חפיפה לא קטנה בין יושבי ישרא לאנשי הקפה.
בין לבין הגיעו כמה חשיפות שממש לא מצאו חן בעיניי, ושבוצעו על ידי אנשים שאני ממש מתעבת. זו גם היתה נקודת שבירה כלשהי. אבל כמו שאתם רואים, לא כל כך קל לשבור אותי.
מסתבר שאי אפשר להסתיר סגנון כתיבה ושיחה, והאמת היא שגם לא טרחתי יותר מדי. בשלב הזה כבר הבנתי שהחשיפה כבר מתבצעת ללא שליטתי. בשנה האחרונה הרבה מאוד אנשים, מישרא וסתם מסביב, עשו את הקישור - והיה ברור שיש כבר הרבה מאוד (מדי?) אנשים שיודעים מי זו "האחת". אז ישבתי ועברתי על כ-2,700 פוסטים, בדקתי מה יכול לסכן אותי ואילו סודות אני לא רוצה לחשוף. סיננתי (דווקא לא היה הרבה מה לסנן) ומחקתי במידת הצורך, ובעצם מאותו רגע ואילך לא היה אכפת לי שמישהו יודע - ידעתי שבשלב כלשהו כבר איחשף מרצוני החופשי. עשיתי את זה נקודתית עם כמה אנשים, אבל לא ממש הלכתי עד הסוף.
ב-TheMarker, ארגון מדהים ומלמד להפליא, שאותו עזבתי לפני חצי שנה לא ממש האמינו לי כשציינתי, במהלך תהליך ההקמה של הקפה, שברשותי הבלוג הראשון שהגיע בישראבלוג ל-100 אלף כניסות, ושבמשך שנים זכה לפופולריות קטנה שמפתיעה אותי כל פעם מחדש. בכלל, יש איזו נטייה מטופשת (גם של עיתונאים בכירים שמבינים אינטרנט ושאיתם שוחחתי לא מזמן) לבטל את ישרא כפלטפורמה של פקאצות ורודות שמעריצות את טוקיו הוטל.
מי שנמצא פה שנים, כמוני, יודע כמה שזה לא נכון. יש פה הכל מהכל, מגוון מדהים של אנשים עם סיפורים מרתקים וזוויות מאלפות על החיים. לי כיף בישראבלוג, היה לי כיף מאז ומתמיד (למרות קרטועים פה ושם), ואין לי כוונות להחליף פלטפורמה או ללכת לבנות בלוג עצמאי. בטחון בתנועה הולך להישאר פה (אלא אם כן אני אקבל הצעה כלכלית מפתה ברמות גאידמקיות), והאמת היא שמבחינתי אין תחליף לישרא. עם כל ההבנה שלי בטכנולוגיה, אינטרנט וכתיבה, דווקא פה אני מרגישה הכי בבית, ואני לא מרגישה צורך להתנסות בתבניות וורדפרס כדי להוכיח לעולם את איכותי. מבחינתי, התוכן תמיד היה במקום הראשון. בכלל, כל הבלוג הזה - לא בשביל העולם. בשבילי. Scrap Book אולטימטיבי שהפך במהלך השנים למשהו שגם כיף לי לעלעל בו אחורנית, כמו אלבום תמונות מוצלח במיוחד שמוציאים מהמגירה פעם בכמה זמן.
זהו. אמרתי לכם שלא תהיה פה דרמה. יש לי יומולדת 30 היום ואין לי זמן לשייקספיר... בין תספורת אצל ארז שרביט (כפרה עליו) לבזבוזי כסף מטורפים בקניון (עוד פעם איפור ותיקים. מה יהיה?), יש לי עוד כמה דברים לעשות - לחפש פורנו, לרכוב על סוסים ולאכול בערב ארוחת שחיתות עם משפחה ואנשים יקרים. וזה רק היום.
שינויים דרמטיים לא יהיו פה. הכינוי והמייל והשם של הבלוג - יישארו כמו שהיו. השטויות יימשכו, התמונות המצחיקות ימשיכו להופיע והפסטרמה תשלוט בחיי לנצח נצחים.
אני מניחה שיש כמה אנשים שהפוסט הזה יעניין אותם. אחרים יתאכזבו ולרוב בכלל לא יהיה אכפת. אני לא חושבת שהאנונימיות מתחזקת לי איזו הילה. בכלל, אני לא חושבת שהכתיבה שלי מייצרת סביבי איזה זוהר מופלא שמסנוור את עיני הבריות. למדתי לקרוא בגיל שנתיים וחצי, ולכתוב לא הרבה אחר כך. יש לי מחשב בבית מגיל 6 ובמשרד של אבא שלי הכי אהבתי לשחק במכונת הכתיבה. במילים אחרות, אני אוהבת לכתוב ולעשות שטויות במחשבים ובאינטרנט - ובינינו, זו מהות הבלוגינג, ושלא יספרו לכם סיפורים אחרים.
יומולדת שמח לי!
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
