אין ספק שמדובר באירוע נפלא ורב-משמעות. לא רק למי שאוהב ספורט, אלא לכל מי שהמילה "ישראל" עושה לו משהו. זה יהיה מאד כיף לשמוע את ההמנון שלנו באתונה (בהנחה שהם לא "יתבלבלו" וישימו במקום המנון של טרינידד וטובגו), ונהדר לראות את הדגל שלנו מתנופף מעל שאר הדגלים.

מצד שני, אני מנסה לא להיות גלותית מדי - דגל, המנון, מדינה, שואה. כל הקישורים שכל מיני אנשים עושים עכשיו, כל הדימויים של מלחמה, מאבק, 2000 שנות... תעזבו אתכם מזה. ספורטאי ישראלי צעיר, בספורט מודרני ואפילו "אקסטרימי" מביא זהב לישראל. זהו. יפה, כבוד, מצויין. לא "נצחון על כל הגויים". רדו מהעצים של האנטשימיות והנאציזם, זה לא קשור עכשיו.

והערה אישית - שמחתי כמו כולם על הזהב, אבל אני חייבת לציין שהארד של זאבי ריגש אותי יותר. למה? לא יודעת להסביר. כל הכבוד לשניהם, בכל מקרה. ואולי נראה עוד איזה מדליונת קטנה משארית הפליטה שלנו באולימפיאדה? איזה ארד קטן בקיאקים? כסף בטקוונדו?

אל-אל ישראל וכאלה.