ספורטאינו המדהימים באולימיפיאדת הנכים מביאים מדליה אחרי מדליה. 3 מדליות זהב עד כה, ועוד שלל כסף וארד. אבל על מה כולם מדברים? על נבחרת הכדורסל העלובה שלנו, על קצורין שצריך-או-לא-ללכת, על זכויות שידור על ליגת על בכדורסל שכבר מזמן הפכה להיות ליגה של קבוצה אחת וכמובן - על כדורגל.

איפה השידורים הישירים שרוממה כה התפארה בהם כאשר האולימפיאדה ה"אמיתית" התרחשה? איפה הכיסוי העיתונאי הצמוד? אריק זאבי קיבל שער ראשי על מדליית ארד. גל פרידמן קיבל עיתון שלם על זהב. נבחרת שלמה, 10 מדליות, 3 מוזהבות - והכי הרבה נתנו לקרן לייבוביץ' - רבע עמוד אחורי. וגם זה, בקושי. הרי אין שם עיתונאים ישראלים. התמונה בעיתון היתה מהטלוויזיה, אם אינני טועה.

למה את קרן לא רצה השרה הבהמה לימור לבנת לחבק? האם בשל החגים נותרה בבית השרה הצעקנית והגסה, שאמורה להוות דוגמה ומופת לילדים כשרת החינוך? למה על הפודיום של ממיסטבלוב היא לא קופצת בהתלהבות? האם כי זה לא מעניין אף אחד? האם כי אין מספיק חשיפה לשרת חינוך שעומדת ליד ספורטאי בכיסא גלגלים ברגע השיא של הקריירה שלו? האם היא נגעלת מאדם ששוחה רק עם יד אחד? האם הוא לא ראוי לחיבוק? לא יותר מגל פרידמן, אבל לבטח לא פחות?

יש קהל לא קטן של אנשים המתעניינים בספורט הנכים ובהישגים שהוא מביא, אז למה אף אחד לא מראה את זה? כי זה לא סקסי, כי זה לא תמיד נעים לעין, זה אפילו יכול להיות מדכא לראות. הרי מעבר לכל אווירת הניצחון, ההישגיות והספורט, עומד אדם פצוע, פגוע, לא קורן בריאות שופעת כמו ספורטאי "רגיל", אדם שכל אחד מאיתנו אומר בסתר ליבו "לא הייתי רוצה להתחלף איתו, גם לא תמורת מדליית הזהב". נכים זה לא כיף. זה מאלץ אותנו להתמודד עם המציאות. זה יותר מדי ריאליטי טי.ווי. נכים זה לא סקסי.

ולא רק הטלוויזיה חוטאת - גם העיתונות האינטרנטית, הכתובה והרדיו. בשביל מדליה של נכה עם יד אחת לא פורצים לשידור. ולא רק העיתונאים אשמים, גם הפרשנים בגרוש, שיודעים למרוח 1,000 מילה בהזמנה על כדורגל, להגיד 100 פעם אתה מה שכבר נאמר מיליון פעם לפניהם, אבל לא יודעים לצייץ מילה טובה על ספורט נכים. מעניין מה היה קורה לו הנבחרת האולימיפית למשחקים הפאראלימפיים לא היתה מספקת את הסחורה ולא מביאה ולו מדליה אחת. מעניין מה היה קורה לו לייבוביץ' לא היתה עושה את "המובן מאליו" ומביאה זהב, כסף וגם ארד. הרי היו עושים לאנשים האלה לינץ' ציבורי.

אבל, כנראה שיותר מעניין לראות ישראלים מייצגים אותנו שלא בכבוד ומפסידים לנבחרות שעד היום לא ידעו בכלל לשחק כדורסל. כנראה שמרתק יותר לראות הפסקות חשמל באצטדיון רמת גן, כש-11 לוזרים מתגודדים על הדשא והולכים מכות. כנראה שליגת התיכונים בכדורסל מעניינת הרבה יותר, כי זה מה שמשדרים בערוץ 1. כנראה שאת לימור לבנת לא נראה יותר על הפודיום באתונה (ואם יהיה לנו מזל, גם לא על הפודיום בבייג'ינג), וגם לא בשדה התעופה, כשתחזור אלינו נבחרת קטנה ומדהימה של אנשים שמביאים לנו הרבה כבוד, אבל מאיתנו לא מקבלים שום דבר.