21 יום בתוך הדיאטה, שהכרזתי על התחלתה כאן, אני יכולה לומר שזה הכי הרבה זמן שאי פעם שרדתי בדיאטה, ושאני לא מרגישה סימני שבירה, טפו טפו. מנהגים התחילו להשתנות, דברים החלו לזוז, משקל החל לרדת, וגם ההרגשה הכללית טובה. לרגליים יש פחות מסה לסחוב, אולי בגלל זה. הצבתי לעצמי כמה מטרות בתחילת הדרך:

1. להוסיף עוד אימון טניס ולחזור לרכב על סוסים. זה יעלה כסף, אבל המטרה מקדשת את האמצעים – טרם בוצע. היו כמה רכישות החודש שלא מאפשרות את העניין הזה.
2. להפסיק מיידית וטוטאלית עם פיצה האט, לא משנה מה התירוץ (גם אם יקירי, החבר הכי טוב לי עולה לי על העצבים) – בוצע. רק אללה יודע איך, אבל לא נגעתי בזה כבר 3 שבועות.
3. לעשות גלעד. כלומר, להתאמן שוב עם הקלטת של גלעד ינקלביץ' - נהניתי מזה בעבר, אין סיבה לא לחזור לזה – עוד לא.
4. להפסיק לטחון פיתות עם פסטרמה בטירוף. סנדביץ' אחד מספיק, בהמה – במפתיע, בוצע.
5. לא לקנות עוגיות, שוקולדים ושאר מזיקים בסופר. אם אין בבית - אני לא אוכלת - בוצע.
6. להפסיק לקנות ממתקים למשמרות בעבודה - בוצע.
7. למצוא תחליף ללאכול לבד. זה המצב שאני אוכלת הכי הרבה – לא בוצע, אבל גיליתי יותר שליטה עצמית, כך שזה בסדר.
8. לצמצם את הזמנת הטייק-אווי. גם חוסך כסף וגם חוסך שומנים – בוצע באופן מוחלט.
9. לקנות יותר ירקות. כשיש בבית - אני אוכלת הרבה ירקות, וזה טוב ליהודים – יש!.
10. לחשוב לפני ביצוע המעשה. לא להכנע לדחפים. לא להשתולל ולטרוף כמו פסיכית – אכן, בוצע.
11. לזכור איך אני לא רוצה להראות – מבוצע כל פעם שאני רואה את הבוסית הבטטה המגעילה שלי, ועוד כל מיני בחורות שמנות בטירוף.
12. לאכול *לאט*. ל-א-ט! – לומדים את זה. יש שיפור.

לא רע, בסה"כ, אם אני יכולה להרשות לעצמי קצת תשבחות... אחרי 21 יום בהחלט השתנו כמה דברים, ויש לי כמה תובנות, מסקנות ואנקדוטות (אל תנסו את זה בבית!!! אני לא דיאטנית או תזונאית, ואם אתם מנסים משהו ממה שכתוב כאן, באחריותכם בלבד!!!):

חרדל יותר טוב ממיונז. גם יותר טעים, גם פחות משמין. הרבה פחות.

יש לחם קל טעים בשוק, והוא מחליף בקלות לחמניות ופיתות. 40 קלוריות לפרוסה. אין סיבה לא לאכול לחם בדיאטה.

בביצה קשה יש 85 קלוריות.

בכף שמן זית יש 72.

עדיף לאכול בבית – ככה יודעים מה מכניסים לפה וכמה, ויותר קל לחשב קלוריות וכו'. גם יותר זול לאכול בבית, במיוחד אם הולכים על מאכלים בסיסיים שקל לבשל. בעקרון, כמה שפחות התעסקות עם אוכל, כמה שפחות זמן במטבח, טעימות, ריחות ופיתויים – ככה יותר טוב.

בקלח תירס מבושל יש 60 קלוריות בלבד!!! – גם טעים, גם מתקתק וגם נותן תחושה של פינוק.

בכלל, מהר מאד זוכרים ערכים קלוריים של מאכלים שחוזרים בתפריט, וככה יותר קל לעשות כל מיני חישובים מורכבים "מה בא לי עכשיו? ביצה קשה, חזה עוף? אולי סנדביץ' ואפרסק", ולדעת בדיוק כמה קלוריות יש בכל שילוב. לא חייבים ללכת על השילוב הכי פחות קלורי, רק להיות מודעים למה שמכניסים לפה.

אגב מודעים – הרשימה הקפדנית עוזרת מאד. ככה יודעים איפה עומדים במהלך היום, במעין סיכומי ביניים, וכמה עוד אפשר לאכול. לרשום כל דבר שנכנס לפה. לא חייבים להסתובב עם קלסר, אבל לרשום, אפילו על פתק. זה מעלה את המודעות לכמה כבר אכלתי, וזה גורם לי לקחת אחריות על האוכל.

צריך משמעת, הרבה משמעת, אבל אם זו מטרה מספיק חשובה, מסתבר שיש לי לא מעט משמעת.

כששואלים אותי אם  רזיתי, אני עונה ללא שמץ של ציניות ש"מה פתאום, אני על אותו משקל כבר הרבה זמן". עין הרע של בחורות שמנות, שלא נדע.

ירקות זה מעולה, אפשר לאכול המון מהם, עם פירות מסוימים צריך להיזהר (כמו ענבים).

היו ימים שחרגתי, אבל במודע. וזה לא סוף העולם. דיאטה זה תהליך, לא חיסול ממוקד. יהיו עוד ימים שאני אפנק את עצמי בארוחות עשירות במסעדה (השבוע אני מתכננת על סטייק אנטריקוט מדיום-רייר).

קפה בלי חלב זה טעים הרבה יותר. ככה מרגישים את הטעם של הקפה, וזה גם הרבה פחות קלוריות. לא חייבים לוותר על הסוכר. בכפית סוכר יש סה"כ כ-20 קלוריות, ואם לא שותים 10 כוסות קפה ביום, אין סיבה להכניס את הרעל המתקרא סוכרזית לגוף.

לא יכולה לשתות דיאט קולה. לא יכולה, וזהו. לא טעים לי ועושה לי כאבי בטן. יותר מלגימה, והגוף שלי מורד נגד זה. המזל שלי שאני לא אוהבת בכלל משקאות ממותקים ומוגזים, כך שרוב הזמן אני שתה מים (2 ליטר ליום בערך). ולא, מים לא ממלא ולא משביע. לפחות לא אותי...

אני לא מפסיקה לאכול ב-8. אני הולכת לישון ב-3-4 לפנות בוקר בממוצע, אני רעבה בחצות. ככה זה וזהו. ועדיף לאכול משהו ולהרגיש טוב (לא חייבים לתקוע 2 פיצות של פיצה האט, אפשר להכין משהו משביע וטעים וזה טוב לא פחות) מאשר ללכת לישון מורעבת.

בכלל, הקונספט של מורעבת לא מקובל עלי. מיותר, טיפשי ופוגע בגוף. אפשר לאכול הכל, במידה. לא צריך להגיע למצב של "אוי, אני מפוצצת", אבל אפשר להיות שבעה ונינוחה, גם בלי לטרוף 3000 קלוריות ביום.

אין שום סיבה להתחיל לאכול מאכלים שאני לא סובלת (טונה, פריכיות אורז, יוגורט) רק כי הם "טובים" לדיאטה. אני מעדיפה לאכול מה שאני אוהבת. פחות, אבל עוד אוהבת.

עדיף לא לצפות בתכניות בישול... סתם מפתה.

וזהו. הדרך עוד ארוכה, אבל כשמתחילים ללכת בה, מגלים שהיא לא קשה כמו שחשבנו בהתחלה. החתחתים לא כאלה חתחתים. הכל אפשרי. כאילו זה חדש לי. עניין של רצון. קטן עלי. הדבר היחידי שיהיה גדול עלי זה המכנסיים.

כוסית, בדרך להיות כוסית-על.