RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2008
 יש לי עסק משלי
זה לא קל, להתחיל לבנות אימפריה. שתדעו לכם. כל הקטע הזה, של להשתלט על העולם, יכול להיות מאוד מתיש, מעייף ומייאש.
אבל למרות זאת, הצעד הראשון וההכרחי, הוא באמת הכרחי. אז עשיתי את הצעד הזה, ועכשיו, באופן רשמי, אני עצמאית גאה ומאושרת. כן, עזבתי את עולם השכירים הבטוח ויצאתי לערבות הפרועות של ניהול עסק עצמאי. אני בחוץ. I'm out there. אז תיזהרו. כולכם.
הפרטים הטכניים יותר, כמו מה עושה העסק ואיפה אפשר להשיג אותי (נא להתקשר רק לגבי תוכניות השתלטות על העולם, תודה), נמצאים בבלוג שלי בקפה, שהוא בלוג הרבה יותר עסקי במהותו.
אבל פה זה הבלוג המרכזי והאישי שלי, אז לא אלאה אתכם בפרטים על ניהול תוכן, קידום באינטרנט ופרויקטים מגניבים שאני כבר מעורבת בהם. לא. כאן אלאה אתכם בפרטים המייגעים הרבה יותר - הצד האישי.
יש משהו מאוד בטוח ונוח בלהיות שכירה. במיוחד כשאת נמצאת בעמדה ובתפקיד מוערך, שמשלם שכר נאה ואפילו גורם לסיפוק והנאה לזמן מסוים. עבדתי בלא-מעט מקומות (לפני ואחרי הצבא) ומלבד TheMarker לא נשארתי הרבה זמן באף מקום. לא, זה לא בגלל שיש לי קוצים בתחת. זה מפני שאף מקום לא ממש הצליח לתת מענה למה שאני צריכה.
אני נתתי את שלי, ברוב המקרים בהחלט מעל ומעבר. אבל התמורה אף פעם לא היתה מספקת. לפעמים השכר היה הבעיה, אבל לרוב זה היה משהו אחר. העובדה שעבדתי תחת אנשים סתומים, שלא מבינים דבר וחצי דבר במה שהם מנסים לכאורה כאילו בערך לנהל; העובדה שהתמורה האמיתית למה שאני מייצרת הולכת לכיס של מישהו אחר; העובדה שברוב המקומות לא ידעו לנצל את הכישורים הרבים והמגוונים שלי (צניעות היא רק אחת מאלף מעלותיי וכל זה); והעובדה שאני באמת לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות, אלא אם כן מדובר באדם שאני מאוד מעריכה ומכבדת את כישוריו המקצועיים.
נוח, נוח להיות שכירה, לעבוד באותו מקום כל יום ולדעת שהמשכורת תיכנס במלואה ב-10 בחודש, כל חודש. לא צריך לדאוג הרבה. רק צריך לעשות את המינימום. אבל מה לעשות, אני לא אדם של מינימום.
מפחיד לצאת החוצה. יכול להיות, שלולא צירוף נסיבות מסקרן (שלא ניכנס אליו), הפוסט הזה היה בכלל עוד איזו תמונה מצחיקה או סרטון או לינק לאתר מגניב שמצאתי ברשת - עוד דרך להסיח את הדעת מחוסר שביעות הרצון שבעבודה. אבל, ומבלי לדון לעומק בענייני גורל ומזל, שלל גורמים חברו להם יחדיו, ומצאתי את עצמי במע"מ, מקבלת תעודת עוסק מורשה.
זה כמובן רק הצעד הראשון. יש עוד המון מנהלות לא מעניינות, אך מלמדות, וזה עוד החלק הקל. החלק המטריד מכולם הוא למצוא את הלקוחות והאנשים שאשכרה ישלמו לך כסף בשביל השטויות שאת כל כך אוהבת לעשות. זה בטח לא חוקי במדינות מסוימות - גם לעשות את מה שאני הכי אוהבת, וגם לקבל על זה קרדיט וכסף.
אבל הנה, יש לקוחות ויש פרויקטים והדברים עפים במהירות נעימה במיוחד. כלום לא בטוח, שום דבר לא חקוק בסלע והעולם בחוץ לא ורוד ורגוע יותר. להיפך. אבל מי אמר שרגוע וורוד זה טוב? מי בכלל רוצה חיים ורודים? הצבעים שיש שם בחוץ הם פי אלף יותר מעניינים מ-4 קירות של משרד ומחשב שהוא לא שלך. ואני אמנם רק בתחילת הדרך, אבל לא צריך לעבור הרבה קילומטרז' כדי להבין משהו מאוד בסיסי - זו הדרך הנכונה בשבילי עכשיו.
הפתיעו אותי מאוד החברים המדהימים והסופר-מפרגנים שלי. במשך החודשיים האחרונים אני מקימה, מביאה לקוחות ונפגשת עם כל מיני אנשים מעניינים. והספקות כל הזמן מנקרים, לפעמים באלימות. במהלך ההקמה של העסק קיבלתי יותר מהצעה אחת לבוא לעבוד במקום אחר ו"לשכוח מהשטויות של עסק עצמאי". ההצעות היו מפתות. חלקן כל כך מפתות שכמעט התפתיתי. קל היה כל כך להגיד "כן", ולבחור בדרך הבטוחה והקלה והמוכרת. הכסף המובטח קרץ מאוד. ובאמת, למה לקחת סיכונים? למה לא לחזור למסלול?
אני מאמינה בעצמי וביכולות שלי, אבל יכול להיות מאוד שלולא הדחיפות האלימות של האנשים הקרובים אליי, אולי הייתי נכנעת ללחצים והולכת, שוב, לעבוד תחת המטרייה של מישהו אחר. אולי הייתי מקשיבה לאלה שאמרו לי: "למה לך? זה קשה שם בחוץ: לרדוף אחרי לקוחות, להשיג פרויקטים, לעבוד קשה ולא לדעת מתי ייכנס הכסף הבא. למה לך? מציעים לך משרה מפתה, עמדה בכירה, הרבה כסף, עבודה בטוחה!".
וזו בדיוק היתה הבעיה כל השנים - שתמיד הלכתי בדרך הבטוחה וה"הגיונית". לא לקחתי את הסיכון. יותר קל ככה, זה בטוח.
אבל, כמו בקפיצה ממטוס (פעולה חסרת היגיון וחולנית שאין לי שום כוונה לבצע אי פעם, למרות שאבא שלי צנחן), החלטתי "כוסאמק".
פתחתי את העיניים לרווחה וקפצתי, תוך קריאות עידוד של אנשים שאני מאוד אוהבת וחיממו לי את הלב באמונה שלהם בי.
ומה אני אגיד לכם, עוד לא הגעתי ליעד כלשהו, אבל האוויר... האוויר כל כך הרבה יותר צלול שם בחוץ, שאני ממש יכולה להסתכל מסביבי וליהנות. אני יכולה לראות, להחליט החלטות, לנוע בכיוונים הרצויים לי ולא לדפוק חשבון לאף אחד מלבד מס הכנסה. וכל מה שהיה צריך לעשות - זו קפיצה אחת קטנה.
אז זהו בינתיים. יש לי עסק משלי. ובעסק יש בלוג. כלומר, גם. כלומר, הרבה בלוגים. כלומר, דיברנו על זה כבר.
אנו מתנצלים על ההפרעה בתוכניות.
בטחון בתנועה יחזור ללוח השידורים הרגיל בקרוב.
כן, אכלתם אותה. זה שיש לי עסק לא יגרום לי לסגור את הבלוג. You're FUCKED!!!
MUAHAHAHAHA!!!
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
