| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2008
 10 הרגעים המעצבנים ביותר ב"אבודים"
באה לי קשה, ההתמכרות ל"אבודים". כלומר, באמת רציתי להתמכר לסדרה חדשה, אבל זה לא היה פשוט. העונה הראשונה היתה מעניינת אבל לא מרתקת. העונה השנייה היתה בסדר. השלישית היתה טובה יותר בסוף. עכשיו, הרביעית מעניינת יותר מכולן. אולי בגלל שסיימתי לראות בבאלקים, ועכשיו אני עוקבת כמו כל הילדים הטובים - פרק אחרי פרק.
"אבודים" יכולה להיות מאוד מעצבנת. התסריט פותח הרבה "חלונות" ולא סוגר אותם. הפלאשבקים יכולים להביא את הסנטה מריה, ויש כמה דמויות שאני רק מחכה שמשהו יאכל או ישמיד אותן. לפי הפרקים האחרונים, נראה שמאיצים את קצב החיסולים, שזה לא רע בפני עצמו. קשה לעקוב אחרי כל כך הרבה דמויות. מה זה פה, אופרת סבון? ממילא רק סויר מעניין. ולא, הצדקנות של ג'ק לא עושה לי את זה. ושמישהו ידפוק לקייט כדור בראש, בבקשה. בקרוב.
בכל אופן, מישהו עם יותר זמן פנוי ממני, ישב וכתב על 10 הרגעים המעצבנים ביותר ב"אבודים". בחירות מעניינות. אני מסכימה במיוחד עם מספר 10, ניקי ופאולו - הסיכוי שעוד נראה אותם בשנית עושה לי צמרמורות חלחלה.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
