| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
 Fetish לכלי כתיבה
הכותרת לא מגדירה את המחלה מספיק טוב. כלי כתיבה נשמע כל כך קרביצי ומשעמם, אבל מדובר בעולם ומלואו שגרם לי לאורך השנים לנזקים כלכליים עמוקים, יותר מאשר כל הגאדג'טים והמחשבים שלי ביחד.
אני אחדד (חה, חה): לא טוב לי להיכנס לאופיס דיפו או לחנויות שמכילות עטים, פנקסים, מחברות עם דפים, טושים ושאר עפרונות. כלומר, טוב לי מאוד. לחשבון הבנק שלי זה לא עושה ממש טוב. זו מחלה, פשוט מאוד. אני חולה על עטים. חולה על פנקסים. מחברות. דברים כאלה שאפשר לאחוז ביד ולשרבט באמצעותם, להעיף מחשבות וליהנות מהתחושה של עט המחליק על הנייר. גם מקלדות זה טוב. ומכונות כתיבה. אוווו, מכונות כתיבה.
כבר היו מקרים שבהם חברים נאלצו לגרור אותי החוצה מחנויות כאלה. אני לא רוצה לנסות ולהסביר לכם מה קורה לי בלונדון או בניו יורק, שם באמת יודעים למכור דברים יפים שכאלה. נורא.
דנה עטים, למשל, זה אזור אמברגו מבחינתי. מתישהו בצבא, כשהיה לי פחות כסף והיו לי פחות התחייבויות ואחריות, עמדתי על הסף של לקנות שם עט "אגתה כריסטי" של מון בלאן. עט אספנים במחיר הצנוע של 4,500 שקל. לא זוכרת מה מנע ממני את הקנייה. אולי שארית השפיות שלי. אגב, במונחים של עטי היוקרה שמוכרים בדנה עטים, 4,500 שקל זה באמת בקטנה. אני עדיין מפנטזת על פריט האספנים המופלא הזה (ואני דווקא לא חובבת גדולה של עטים נובעים) ויום אחד באמת אקנה כזה. בינתיים, אני מפצה את עצמי בעטים זולים של Foray ובגאדג'טים ורודים. לשמחתי, הקריז יכול לעבור גם בקנייה של שישיית עטי רולר שכותבים רך ונעים, או מחברת ב-20 שקל (יש לי ניירות בבית בכמות שמספיקה לבית דפוס קטן).
זה לא מונע ממני להרביץ איזה 500 שקל על עט לפעמים, אם כי אני חייבת להודות שבשנים האחרונות אני יותר מרוסנת. ככה זה כשמתחילים לשלם שכר דירה. זה לא מונע ממני להשאיר טביעות הבל פה משתוקקות על תצוגות של עטי ווטרמן, מון בלאן וחברים. אני אפילו לא אגיד כלום על פברג'ה. לאולמרט בטח יש כזה באוסף שלו. גם לי יהיה יום אחד. טוב לשאוף לגדולה, לא?
מה שכן, נחמד לדעת שיש מי שחולק איתי את הסטייה המסוכנת הזו. יש שם דירוג של שלבי הפסיכוזה בתחום המולסקין - משעשע בפני עצמו. את המולסקין מוכרים בארץ במחירים שערורייתיים של איזה 90 שקל למחברת. הם מאוד נחמדות, המולסקין האלה, אבל האמת שהמחיר לא מוצדק לטעמי, מה גם שיותר מדי פוצים פלצנים מסתובבים עם המחברות האלה, מה שלא מעודד אותי לרכוש אחת. מי שכתב את הפוסט הזה, אבל, סיכם את זה יפה, ואני אתרגם בחופשיות:
"האם אתם באמת צריכים את כל הדברים האלה? לא, אתם לא. למען האמת, מדובר במותרות יפות בלבד. בעשירית המחיר אתם יכולים להשיג מחברת ועיפרון, ויהיה לכם במה לכתוב, יהיה לכם משהו פונקציונלי. אבל, כשאתם כותבים הרבה, אתם רוצים יותר מסתם פונקציונלי. אתם רוצים משהו יפה. אתם זקוקים לחוויית כתיבה. אתם צריכים קשר עם הדף שמחזק ומשפר את תהליך הכתיבה. אתם צריכים שילוב של עט (או עיפרון) ונייר, שגורמים לכם לחשוב על כתיבה כעונג ולא רק כמטלה יומיומית".
במילים אחרות, אם אתם רוצים לקנות לי מתנה ליומולדת - אתם יודעים מה ישמח אותי. רצוי שזה יכיל דיו, אבל גם נייר או גרפיט יעשו את העבודה.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
