RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ספטמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
 שוק הפשפשים, מציאות וקנסות
יצא לי לבקר לא מזמן בשוק הפשפשים, ואז חזרתי עם אוצר אנציקלופדי. הסיבוב ההוא בעיקר חידד את הרגשתי שלא מיציתי את כל מה שיש לשוק הפשפשים להציע, ולכן ביום שישי האחרון פקדתי על אבא שלי להתייצב, ויצאנו, תחת השמש הקופחת, לסיבוב בשוק הפשפשים.
לא היו הרבה אנשים שהסתובבו בשוק. אוגוסט נגמר, ואיתו גם נגמרו דוברי האנגלית. מלכודות התיירים עמדו קצת מיותמות, אבל היו המון חנויות ודוכנים, פזורים בכל מיני סמטאות חשוכות יותר ופחות. בחלק מהמקרים היה אפשר לזהות איזה סדר מסוים, סוג ברור של פריטים למכירה, אבל ברוב החנויות היה מדובר בערב-רב של רהיטים, פיצ'פקעס, ספרים, תכשיטים, כלי בית, ראוטרים, לפ-טופים (בחיי) והרבה אבק.
לי היו שתי מטרות עיקריות בשיטוט הזה - מכונת כתיבה ושעון קסיו של חנונים משנות ה-80 - זה עם המחשבון. אבא שלי, כהרגלו, חיפש ינשופים לאוסף ההולך וגדל שלו. מסתבר שינשופים זו לא חיה נפוצה כשמדברים על פסלונים וחפצים לבית, אבל הוא בכל זאת הצליח לצאת עם כמה מציאות מעניינות במיוחד.
הדבר הראשון שמצאתי היה דווקא ספר. בשוק הפשפשים, מסתבר, ספרים הם הסחורה הנחותה ביותר. הם תמיד בפינה, בארגז מלא אבק וטינופת, או זרוקים בחוסר סדר על הרצפה. בעל החנות לא משגיח עליהם בכלל, ונראה שלא אכפת לאף אחד אם תקחו כמה ותלכו - אפילו בלי לשלם. המחירים שלהם, בהתאם, נמוכים מאוד. חמש דקות בתוך הסיור שלנו בשוק, הצלחתי לשים את היד על "צוללים קדימה" של דבורה עומר. הספר במצב די מחורבן, אבל שמיש וקריא. לא ממש סיפור נאמן למציאות, אבל פריט אספני חביב, בכל זאת, שעלה לי 10 שקלים שלמים - ועוד בלי להתמקח.
 ספרים, כאמור, זה קל. אבל אני רציתי בעיקר מכונת כתיבה. מאוד רציתי אחת בעברית, קטנה ועם תיק לנשיאה. לא שיש לי כוונות להתחיל להסתובב איתה במקום עם ה-Asus EEE המהמם שלי, אבל אם כבר - לא רציתי מפלצת ענקית שתתפוס לי את כל המקום על השולחן. מכונה עברית לא מצאתי, אבל שתי מכונות כתיבה באנגלית קרצו לי מחנות גדולה יחסית, שהכילה בעיקר רהיטים. הם נראו חדשות לגמרי, ובמבט חולף - זהות. בחינה מעמיקה יותר של העניין גילתה לי שבאופן מדהים, אחת מהן היא בעלת מקלדת עם סידור מקשים שונה מהסטנדרט. בהתחלה חשבתי שזו מקלדת Dvorak, אבל גיליתי שמדובר ככל הנראה במקלדת AZERTY - סוג שהיה בשימוש בעיקר בצרפת ובבלגיה. היתה לי מחשבה לקנות דווקא את זו, אבל בסוף חמדתי את זו עם סידור המקלדת הסטנדרטי (QWERTY). המכונה עובדת נהדר, וכבר הספקתי להקליד עליה כמה וכמה עמודים ואף מכתב קצר. תענוג מסוג אחר, במיוחד לחולי מקלדת כמוני. אין ספק שזה מצריך הרגלי הקלדה שונים מאלה שסיגלתי לעצמי על המחשב, אבל זה בהחלט שינוי מרענן, והסאונד של המקשים וצלצול הפעמון כשמגיעים לסוף השורה... תענוג צרוף.  מה שכן, מכונת הכתיבה הזו גם סיפקה לי כמה רגעי הפתעה. כשהתיישבתי לנסות אותה בבית, שמתי לב פתאום שאין בה את הסיפרה "1". יש שם כפתור, איפה שאמורה להיות הסיפרה, אבל הוא ריק ולא עושה כלום. "דפקו אותך!", אמרתי לעצמי והוספתי חבטה למצח, כדי להעניש את עצמי על חוסר תשומת הלב. אבל, בדיקה קצרה באינטרנט העלתה שלא עבדו עליי, אלא שככה זה היה במכונות כתיבה ישנות מדגמים מסוימים. ומה עושה מי שצריך להקליד את הסיפרה "1", אתם שואלים? שאלה יפה. והתשובה - הוא מקליד את האות L ב-Lower Case, שבאופן מפתיע, נראית בדיוק כמו "1". המתוחכמים שבכם ודאי יתהו מה לעזאזל עושים אם רוצים לעשות סימן קריאה, השם ירחם. ובכן, יש עיצה - מקלידים נקודה, חוזרים אחורה, ומקלידים גרש ישר. ומה אתם יודעים, מתקבל סימן קריאה. למה לסבך את החיים ולא לשים את הסיפרה "1" וזהו? לאלוהי מכונות הכתיבה פתרונים. בדרך הספקתי לשים את היד על שני ספרי ילדים משנות ה-30, ככל הנראה, וכבר היה נראה שאת השעון קסיו לחנונים לא אמצא הפעם. כשהתחלנו להתכנס לכיוון הרכב, נתקלתי במציאה הבאה בתוך צלחת בדוכן מבולגן למדי. לא סתם שעון! קסיו! לא סתם קסיו - עם מחשבון! ולא סתם מחשבון - יש לו גם ספר כתובות! ואור כחול מגניב עם ציור ברקע! כשהגעתי הביתה, חקרתי קצת יותר לעומק את הדגם, שלא ראיתי מעודי. מסתבר שמדובר בדגם בשם Micro Cosmos ששווק רק ביפן, ושהוא למעשה די נדיר. שמחתי שלא ויתרתי עליו, למרות שעדיין צריך להחליף לו את הרצועה המכוערת שלו. העובדה שלא הסתובבתי עם שעון ב-10 השנים האחרונות היא זניחה לחלוטין. זה היה יכול להיות יום שישי מושלם (שגם כלל ביקור אצל חינאווי וקניית בשר משובח), אבל עיריית תל אביב, כך נראה, תעשה הכל כדי לקלקל לנו את הבילוי. 2 דו"חות על סך 250 ש"ח כל אחד, המתינו מתחת למגבי המכונית של אבא שלי כשחזרנו. אחד לכל מגב. כן, אין עצירה שמוגדרת בתמרור חבוט, באיזו סמטה שכוחת אל ביפו. ברור שזה מה שמפריע לזרימת התנועה בתל אביב. מסוג הדו"חות הקטנוניים והמגעילים, ביום שישי בצהריים. ולא אחד, אלא שניים. טוב, עברנו על החוק, אנחנו פושעים. אבל למה שני דו"חות? אחד לא מספיק? מעשה נבלה קטן ומטונף של העירייה. כמעט הצליחו לקלקל את היום הזה. כמעט. אין לי ספק שיש עוד הרבה מציאות שמחכות שם בשוק. בפעם הבאה אצטרך להגדיר לעצמי מטרות רכישה חדשות. אולי עוד ספרים, אולי עוד שעון ואולי, אם יהיה לי מזל, Apple ][e. כי באמת, חסר לי ג'אנק בבית.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
תמונה |