RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2017
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חיי היום-יום של הנאצים בשואה
הניו יורק טיימס מפרסם מצגת מעניינת מאוד, בה נראה אלבום תמונות שצולם על ידי קצין SS באושוויץ.
התמונות ה"תמימות" מראות את חיי היום-יום של הקצינים הנאצים באושוויץ ובסביבה, ומדגימות באופן די מצמרר את הבאנליות של הרוע האנושי באותה תקופה. האנשים האלה רוצחים כל יום אלפי יהודים, ועושים זאת כלאחר יד, תוך ניהול חיים נורמליים לגמרי, מלאי חיוכים, שירים וארוחות חגיגיות.
על פי הקריינות במצגת, מדובר באחד התיעודים הבודדים לחיי היום-יום של הנאצים במחנות ההשמדה, והאלבום בהחלט מעניק זווית ראייה חדשה ומזוויעה על השואה. האלבום הזה מראה שאם נותנים למישהו את ההצדקה המתאימה ושטיפת המוח הנכונה, הוא יוכל לבצע מעשי זוועה באנשים אחרים, ואיכשהו להמשיך לחיות חיים "נורמליים".
| |
He who controls the spice
כמה, כמה פעמים אני אגיד לכם - זה רק עניין של זמן עד ש"חולית" יהפוך מספר פנטזיה למציאות מיובשת. לנו אולי לא יהיו תולעי חול מפלצתיות, ובטח לא spice המאריך את החיים ומחדד את התודעה, אבל מדבר היה יהיה לנו, ועושרו של אדם יימדד בכמות המים שיש לו, או שהוא יכול לקנות.
ידעתם שאנחנו מבזבזים מים בכמויות? כלומר, לא רק בישראל; לא רק בהשקיה של מרבדי דשא מכוערים ומיותרים; לא רק במקלחות ארוכות וסקסיות; אלא בעיקר, מסתבר, בתעשייה. ידעתם, למשל, שכדי לייצר כוס אחת של מיץ תפוזים בהליך תעשייתי, יש צורך ב-850 ליטרים של מים? ידעתם ש-2,400 ליטרים של מים נדרשים לקציצת המבורגר אחת מעפנה?; ידעתם שקילוגרם של שבבי מחשב מצריך כ-16 אלף ליטר מים, המשמשים לשטיפת השבבים ממתכות וחומרים רעילים בהם משתמשים בהליכי הייצור?
גם אני לא ידעתי.
אף אחד מאיתנו לא יכול לחיות בלי מים. ועוד מעט, המושג "מים חיים" יקבל משמעות מורכבת הרבה יותר.
בינתיים, זה הזמן לחפש מישהו שיתפור לי Stillsuit ואולי גם מלכודת רוח. שיהיה. מזל שלא צריך ללמוד ללכת בקצב לא קבוע.
| |
האינטרס הציבורי שלי
האינטרס הציבורי שלי הוא לדעת כמה שיותר על כל השחיתויות של נבחרי הציבור הנאצלים שלנו.
האינטרס הציבורי שלי הוא לא לטמון את הראש בחול ולהעמיד פנים כאילו הגניבה, הגזל והשוחד לא מתקיימים באמת.
האינטרס הציבורי שלי הוא שכולם יידעו (שוב) מה פרצופו האמיתי של אהוד אולמרט, האיש שאמור להוביל את המדינה הזו אל שנתה ה-60.
האינטרס הציבורי שלי הוא שיהיה כבר מי שיבין שאנחנו חיים בכפר גלובאלי שהוא ענק וקטן כאחד, ושלצווי איסור פרסום אין שום משמעות מכיוון שיש לנו גישה לכל כלי התקשורת העולמיים, לא כולל בלוגים, טוויטרים וניג'וסים מחברים קרובים.
האינטרס הציבורי שלי הוא שכל הממשלה הזו, הרקובה והמסואבת, תעשה לנו טובה גדולה לקראת יום העצמאות ותשחרר אותנו מעולה.
האינטרס הציבורי שלי הוא בכלל שראש הממשלה וכל הפמליה המטומטמת שלו, זו שמלקקת לש"ס השכם והערב, ייכנסו לאיזה צינוק חשוך לכמה שנים, ככה בשביל שיירגעו.
האינטרס הציבורי שלי הוא להצטער מאוד שבמדינה שלנו הדגל מיוצר בסין ומשווק כשהוא עקום על ידי רני רהב.
האינטרס הציבורי שלי הוא שלא יגידו לי מה לחשוב, לקרוא או לראות. אני אחליט לבד. אני אגבש דעה לבד. אתם, אלה ששומרים על האינטרס הציבורי שלי, צריכים לעשות רק דבר אחד - לתת לי את המידע. את כולו. אני, האזרחית הקטנה, אחליט לבד מה האינטרס הציבורי שלי.
עדכון: באדיבותה של שרון, יש גם כפתור למי שרוצה לעסוק באינטרס הציבורי שלו:
| |
עוד מעט באמת יישאר רק הזיכרון
המסע לפולין בכיתה י"א השאיר עליי חותם עז. את רוב החוויות שלי משם אני נושאת בתוכי ולא משתפת, בטח לא בבלוג. רק אומר שמי שביקר במיידנק, ודאי לא יחזור הביתה בשלוות נפש, אבל אולי בשמחה רבה, כי למרות שהמדינה הזו מסריחה, מושחתת ונוראית - היא לפחות מעין בית, אולי אפילו די מוגן. מצד שני, הכל בסימן שאלה בימים אלה.
מה שבטוח, הוא שעוד מעט הזכרונות מהשואה יהפכו וירטואליים וזכרונות בלבד, מכיוון שהדור ששרד את האימה הולך ונעלם. יד ושם הקימו ערוץ ביו-טיוב, ובין השאר ישנם שם סיפורים של ניצולים, האחרונים שעוד נותרו בחיים מאז המאה שעברה. הסיפורים האלה בעיני הם הדבר הכי חשוב, הכי משמעותי - בני האדם שמראים לכם את הסיפור מזווית הראייה שלהם, אלה שחיו את הזוועות, ולא מזווית היסטורית כוללנית, פוליטית ומחושבת. האנשים הם אלו שחיו ומתו במחנות ההשמדה ובגיטאות. עוד מעט גם הם ילכו מאיתנו ואז התפקיד שלנו באמת יהיה לזכור.
לכו לראות.
| |
היפאנים יוצאים למסע רצח של 1,000 לווייתנים
ציידי לווייתנים יפאנים יצאו אתמול לצוד יותר מ-1,000 לווייתנים, כולל
50 לווייתני Humpback הנמצאים בסכנת הכחדה. זו הפעם הראשונה מזה 4 עשורים
בה יוצא מסע ציד בהיקף שכזה.
היציאה למסע ההרג לוותה במסיבות והרמת כוסית. היפאנים מתעלמים באופן קבוע
מהמחאות והמגמה העולמית נגד ציד לווייתנים. המסע הנוכחי צפוי להימשך עד
חודש אפריל, וקיים חשש אמיתי כי היפאנים ינסו לצוד את לוויתן ה-Humpback
הלבן היחידי בעולם, ששמו Migaloo.
כמה ארגוני איכות סביבה נשבעו לעצור את מסע הרצח. גרינפיס יפאן ישלחו
ספינה לעקוב אחרי הציידים. לא ברור מה בדיוק הם יוכלו לעשות כנגד צי יפאני
גדול, פלוס ספינת עיבוד שאמורה לטפל בטונות הבשר שיצודו הדייגים.
היפאנים מכחישים את העובדה שמדובר במסע ציד, וטוענים כי הם יוצאים למשלחת
מדעית. הידקי מורונוקי, האחראי על תחום הלווייתנים בסוכנות הדיג היפאנית,
טוען בנוסף, כי "אוכלוסיית לווייתני ה-Humpback באזור המחקר שלנו מתאוששת
במהירות, ולקיחת 50 פריטים לא תגרום נזק". כל מי שהטבע קרוב ויקר ללבו, יבין את תחושת הזעם וחוסר האונים שמתלווה
לקריאת סיפורים כאלה באינטרנט. לפחות יש מודעות ועניין בנושא. אני רק
יכולה לנחש שלחדשות של ערוץ 2 הסיפור הזה לא יגיע. למי אכפת מאיזה לווייתן
באנטארקטיקה כשבישראל יש רעש אדמה מרטיט של 4.2 בסולם ריכטר? באמת, קצת
סדרי עדיפויות!
| |
מעשה מגונה
מה, חיים רמון?! איש טוב. חבל. חבל עליו. היה בדרך למעלה. הלכה לו הקריירה. פסק דין מוגזם. יותר מדי החלטי. אכזרי. החלטה קשה מדי. גמרו אותו. גמרו לו את הקריירה. היא הגזימה. לא היתה צריכה לעשות כזה עניין. צריך לכבד את מערכת המשפט, אבל הדבר הזה בכלל לא היה צריך להגיע למשפט - היה יותר טוב לגמור את זה בדין משמעתי. עצוב. באמת כואב הלב. הוא רק נישק אותה. היא רצתה לנסוע איתו לקוסטה ריקה. רק נשיקה, שטויות זה כלום. מה, עכשיו אי אפשר לקרוא לבחורה יותר "מאמי"? שטויות, סך הכל נישק. שטויות, סך הכל נגע. שטויות, רק ליטף לה את התחת. שטויות, היא רצתה את זה. שטויות, למה היא לא אמרה כלום עד עכשיו.
חוכמה מאוד גדולה לעמוד מהצד ולהטיף לבחורה הזו - "היית צריכה לתת לו סטירה ולגמור את העניין". אבל רק אישה או נערה שאי פעם חוותה מגע כלשהו שנכפה עליה - וזה באמת לא משנה אם מדובר "רק" בנשיקה, "רק" בנגיעה או באונס ברוטלי - יודעת כמה התחושה איומה, כמה חוסר אונים כרוך בה, וכמה השפלה יש בתהליך ובניסיון לחשוף את הפושע, להוציא את הצדק לאור ואולי לזכות בשלוות נפש מדי פעם. רק מי שחוותה את זה יודעת שלא משנה כמה שנים הוא יהיה בכלא, הזיכרון יישאר איתך לנצח. לא צריך להיות חכמים גדולים בשביל זה. תקראו פה בישרא את הפוסטים האלה, את הבלוגים האלה, שצועקים את צעקת הנשים ה"נגועות".
אני האחרונה שאפשר להגיע עליה שהיא איזה פמיניסטית לוחמנית. אני אוהבת פורנו, אני גורמת לגברים הקשוחים ביותר להסמיק על ידי תיאורים מיניים ואין לי בעיה לפלרטט בשמחה ובששון עם הגבר המתאים - בלי שום התחייבויות. אני גם לא בדיוק חסרת ביטחון, אבל אני יכולה להבין בדיוק מה קורה לבחורה, כשבעל סמכות - מפקד בצבא, או בוס - מתחיל להשתמש בסמכות הזו קצת יותר מדי בחופשיות. לתת לו או להסתכן בפיטורים? לעשות כאילו לא אכפת לך או לגרום לכך שלא תקודמי בעבודה? להתלונן עליו במשטרה הצבאית ולספוג את התוצאות וחוסר האמון, או להמשיך לתת לו לגעת בלי חשבון?
הפחד, חוסר הוודאות, העובדה שלא מאמינים לך, העובדה שמאשימים אותך, את מתירנית, את לובשת מיני קצר מדי, את מזמינה את זה. לא השתנה כלום בצורת ההאשמות, ובעלי סמכות בישראל - מנשיא המדינה ועד קצינים זוטרים - עושים מה שבזין שלהם (תרתי משמע), ואחר כך מתפלאים שמערכת המשפט נכנסת בהם. על כל משפט מתוקשר כזה, יש אלף שבחיים לא תשמעו עליהם. על כל הרשעה יש הרבה זיכויים. על כל עונש משמעותי יש אלפיים עבודות שירות מגוחכות. ואל תדברו על הכתם שיש לאיש בדמות הרשעה פלילית. הכתם בנשמה של האישה הרבה יותר כהה.
האם צריך שנשים יהיו חזקות יותר? כן. האם צריך שגברים כאלה יקבלו חזק בראש ממערכת המשפט - כן ועוד איך. האם זה אומר שממחר הבוסים יפסיקו לזיין את המזכירות שלהם - כל כך לא. רזי ברקאי, אגדת רדיו דועכת, דיבר היום על רעידת אדמה נורמטיבית, ובאותה נשימה אמר שזה קורה מהר מדי. לא תהיה רעידה, רזי, חוץ אולי מבחיים של רמון עצמו. ומהר מדי? אם הבת שלך היתה באה אליך ואומרת לך "אבא, הבוס שלי נגע לי בחזה והכריח אותי לנשק אותו" - לא היית רוצה שהאיש ייענש בחומרה? או לפחות ללכת לדפוק בו קצת מכות?
אבל בואו נרד רגע מהדמגוגיה הזולה - האמת העצובה הזה שהכרעת הדין הזו לא תשנה שום דבר. כבר עכשיו המערכת מגנה את פסק הדין, כבר עכשיו היא מתחרטת על הנחרצות שלו. האנשים האלה לא באמת מפחדים. ברובם, הם מרגישים שלא ניתן לגעת בהם. הם מורמים מעם, מוגנים, עשירים, מקושרים. הם ימשיכו לגעת, ללטף ולנשק בניגוד לרצון הנשים שמסביבן - ההבדל היחידי הוא, שעכשיו הם ילמדו להיזהר יותר.
| |
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
תמונה |