לפני ארבע שנים, נפטר טניסאי הצמרת הישראלי, ומאמן הטניס שלי - אלעזר "לזר" דודמן.
מאז לא עליתי על מגרש טניס, מכל מיני סיבות, ואני מאוד מתגעגעת לספורט הזה - גם פיזית וגם מנטלית. עבר הרבה זמן מאז שראיתי משחק, אני כבר לא מכירה את כל השחקנים בסבב ולא מעודכנת במה שקורה בספורט הזה יותר מדי.
עד שאחדש את ימי כקדם, הספקתי לעשות משהו חשוב אחר - להקים אתר לזכרו של לזר דודמן. כל החומרים באתר שייכים למשפחה של לזר, וסופקו לי על ידי שלושת בניו - דרור, גיל ורון. האתר, שעובד על וורדפרס, עוצב ופותח על ידי (The Shark Lady - מי שלא מכיר :) ), והוקם בהרבה הוקרה והערכה לפועלו של לזר, אגדת טניס אמיתית.
לא, לא מדובר בקאונטר של ישראבלוג. פעם הייתי סופרת, אבל הפסקתי מזמן.
הפעם אני מתכוונת לניקוד הגבוה ביותר (!) אי פעם (!!!) שהשגתי ב-Bejeweled Blitz בפייסבוק. 635,200 נקודות, טבין ותקילין, ואפילו יש לי סרטון שמוכיח את זה. התוצאה המדהימה הושגה ללא שימוש בבונוסים (Boosts), מה שהופך את העניין למרשים הרבה יותר, למקרה שלא ידעתם.
זהו. הנה ההוכחות החותכות שאני גיימרית על. או, במקרה הזה, קז'ואל גיימרית על. או משהו.
הן תמיד באות בגלים, התקלות האלו. במיוחד התקלות הטכניות. הן בכלל אוהבות גלים.
מהרגע שקניתי את ה-DVD עם קורא הכרטיסים שלי, מתוצרת Apex, משהו איתו היה לא בסדר. קודם הוא לא ניגן צרובים, אחר כך היו בעיות בסאונד. בשנת האחריות שלו הוא הגיע פעמיים למעבדה - שזה המון במונחים של מוצר שכזה. החליפו חלקים ויחידות ועניינים, והוא עבד סביר. כמובן שלא הרבה לאחר שפגה שנת האחריות, הקול שוב התחיל להיות מעוות ואי אפשר היה לראות יותר סרטים - לא מקוריים ולא צרובים.
קניתי את ה-DVD הזה אחרי שהקודם, מתוצרת Lenco, הפסיק לעבוד בכלל. כידוע, נגני DVD לא מתקנים. פשוט מחליפים. אז החלפתי גם את ה-DVD החדש-יחסית-אך מקולקל. הפעם קניתי LG. אני אוהבת את המוצרים שלהם ומקווה שהפעם הוא יחזיק מעמד קצת יותר משנה ופופציק.
אבל אמרנו גלים, לא? הבא בתור היה המחשב הנייד האהוב שלי. סוס עבודה LG שנמצא איתי כבר כמה שנים טובות. טפו, טפו, טפו, מעולם לא עשה בעיות משמעותיות. הרחבתי לו את הזיכרון לאחרונה והוא עדיין עובד טוב. הוא קצת ישן, קצת איטי לפעמים, אבל עושה את עבודתו נאמנה. והנה בשבוע שעבר, באמצע פגישה בבית קפה שאמורה היתה לכלול עבודה על המחשב, הוא הראה לי מסך כחול. לא ראיתי מסך כחול מאז Windows 2000, וזה היה די מלחיץ. נסיונות להבין מי הפושע שגורם לכך - עלו בתוהו. וכך, תוך כדי הפגישה נאלצתי לאלתר ולנסות את כל השיטות המוכרות לי לטיפול במחשב. לא היה שום הסבר הגיוני - לא התקנתי שום דבר חדש מזה חודשים, ויום קודם המחשב עבד פצצה. בסופו של דבר, אחרי לפחות 10 מסכים כחולים בסיטואציות שונות ושחזור מערכת אחד, עשיתי שחזור מערכת חודש אחורה והכל שב על מקומו בשלום. בינתיים.
הגל הבא, איך לא, היכה במחשב השולחני שלי, כלי העבודה שלי, שמולו אני מבלה את מרבית שעות היממה בהקמת אתרים, כתיבת טקסטים, שמיעת מוזיקה ומשחקים מבזבזי זמן. המחשב בסדר, תודה ששאלתם. זה המסך שנדפק. מסך LCD של סמסונג, באמת אחלה של מסך, הגיע החודש לגיל 3 שנים. וכנראה החליט שמספיק לו - והפסיק לעבוד. זאת אומרת, אם לא מחשיבים את ההבהובים הנואשים שלו כעבודה. החלפות כבלים, יציאות והדלקות וכיבוי - לא עזרו. הפקדתי אותו היום בידי מתקן מסכים חביב, שאסף אותו עם הטוסטוס והבטיח שלא יחייב אותי אם הוא לא מצליח לתקן. שזה מאוד נחמד, כי אם הוא לא מצליח לתקן, אזי חנות המחשבים החביבה עליי תחייב אותי בסכום גדול הרבה יותר, כי אני אצטרך לקנות מסך חדש.
האמת, הסתכלתי אתמול ב-yad2, לבדוק מחירים של מסכים משומשים, אולי לקנות אחד ספייר למקרים שכאלה. מסכי LCD כבר לא משתלם לקנות משומשים - המחירים שאנשים רוצים כבר קרובים מאוד למחירים של מסך חדש. אבל, אם יש לכם 50 שקל מיותרים, תוכלו לרכוש שלל מסכי CRT בגדלים שונים, אפילו שטוחים! ככה עוברת טכנולוגיה מהעולם - ב-50 שקלים ו-LCD נוצצים.
אני מאוד מקווה ש-3 תקלות טכניות ימלאו את המכסה שלי לזמן הקרוב. אין לי כוח למעגלים מודפסים. ועכשיו, אם תסלחו לי, אני הולכת לשתות קפה. בשאיפה שלא אשפוך אותו על הלפטופ, או משהו.
אנשים רעים יש שם ב-PopCap. הם אלה שאחראים על אובדן של ימים ושבועות מהחיים שלי ושל אנשים אחרים. PopCap Games הם חברת פיתוח משחקים שאחראית על כמה מלהיטי המשחקים הקטנים והקז'ואלים (Casual Games) של השנים האחרונות. בין היתר, הם אחראים למחדלי זלילת זמן כמו צ'אזל, Bejeweled, Insaniquarium וכמובן - זומה.
המשחקים של פופקאפ מצטיינים בדרך כלל בפשטות וצבעוניות, אבל שלא תטעו - המשחקים שלהם ידועים כממכרים ואוכלי שעות שלמות, אם לא ימים. הם לא ממציאים משחקים בתדירות גבוהה, אבל כשהם כבר מוציאים לאור משחק, בדרך כלל מדובר בלהיט היסטרי.
עם זאת, נראה שקשה להם לשחזר את ההצלחה של זומה וצ'אזל. המשחקים האחרונים שיצאו לאור היו נחמדים, ממכרים ופופולריים, אבל בטח לא להיטים היסטריים כמו המשחקים הראשונים.
יכול להיות שצמחים נגד זומבים - Plants VS Zombies - יהפוך להיות להיט היסטרי. בינתיים הוא מצליח להעסיק אותי כמה שעות טובות, אם כי אני לא בטוחה שזה יחזיק מעמד הרבה מדי זמן. המשחק מבוסס על עיקרון ה-Tower Defense - משחק שבו האויב מגיע בגלים ואתם צריכים להגן על הטריטוריה שלכם. זומבים הם לא דבר חדש בסצינת משחקי הקזו'אל, וזוללי המוחות האלה אחראים על כמה מההצלחות של השנים האחרונות בתחום משחקי הפלאש למיניהם. מה שכן, כרגיל, פופקאפ מביאים טוויסט ומוסיפים דווקא פרחים וצמחים לכל העסק.
הפרחים שלכם די תוקפניים ועוזרים לכם לשמור על הגינה, המותקפת ביום ובלילה על ידי זומבים. ה"כסף" פה נצבר דווקא באור שמש, ואינו מושג על ידי הריגת התוקפים, כמו בהרבה משחקים אחרים, אלא דווקא על ידי גידול פרחי חמניה, המספקים לכם אור שמש, שמאפשר לכם לקנות צמחים נוספים ומשוכללים יותר. העסק, כמובן, הולך ומסתבך, ודי מהר אתם מבינים שלא תוכלו להסתפק ביורי אפונים (הצמח הפושט ביותר) וחייבים להשתדרג. בין היתר, עומדים לרשותכם צמחים היורים אפונים קפואים, מוקשי תפוחי אדמה, פטריות רעילות (למשחק בלילה) וכל מיני צמחים מתפוצצים ונשרפים.
צמחים נגד זומבים הוא משחק עם כל האלמנטים הנחוצים להפוך אותו לממכר - הרבה שלבים, הרבה שדרוגים, הרבה זומבים ופשטות מתעתעת.
המשחק חמוד ומשעשע, עם הברקות וקריצות מכל הסוגים (חכו כמה שלבים ותראו קריצה ענקית לאלביס ומייקל ג'קסון גם יחד), וגם התכתבויות עם המשחקים הקודמים של פופקאפ. זיהיתי צלילים ואלמנטים ממשחקים ישנים יותר, כמו Insaniquarium ומה שנראה כמו גניבה בוטה של סאונד מ-Dolphin Olympics, שהוא בהחלט לא משחק של פופקאפ. המוזיקה נעימה ולא מציקה. מצד שני, הגרפיקה לא מושקעת יותר מדי ויש קצת הרגשה של חיפוף לעומת משחקים קודמים.
המשחק ניתן להורדה ולרכישה באתר של פופקאפ. אם אתם לא רוצים לקנות אותו, אני מניחה שאתם יודעים טוב מאוד מה לעשות בעניין (ללכת לישון רעבים?).
החבר'ה שהמציאו את LOLcats לא נחים לרגע. ובצדק - הם עושים הרבה כסף והם יודעים שהם צריכים להמשיך לרוץ - כדי לא להיתקע במקום ולהיעלם לתהומות הנשייה של הרשת.
בינתיים זה מצליח להם - מתמונות עם כיתובים מצחיקים וחתולים, הם פיתחו רשת שלמה של אתרים משעשעים, שמביאים להם עוד ועוד טראפיק, ולנו עוד ועוד צחוקים.
היום נתקלתי לראשונה באתר חמוד מאוד שלהם, שנקרא Once Upon a Win. ברצף בלתי פוסק של פוסטים, אפשר לקרוא, לצפות או סתם לבהות בתמונות של חפצים, אנשים, תוכניות טלוויזיה ותופעות מתקופת ילדותינו העליזה - וכמו בכל האתרים של ה-LOL, הקוראים מוזמנים לדרג את מה שמוצג בפוסט. באופן משמח, החבר'ה מתמקדים שם בעיקר בשנות ה-80, מה שאיפשר בי לעיין בו וליהנות מכל רגע.
חלק מהאזכורים הם מאוד אמריקאיים ולא רלוונטיים למי שגדל בישראל, אבל מסתבר, שבאופן לא מפתיע במיוחד, גדלנו עם הרבה סממני תרבות אמריקאיים. הכפר הגלובאלי לא חיכה לאינטרנט כדי להתפתח.
הנה כמה מציאות משעשעות מהאתר, עם תוספות שלי:
ביקמן - אחת התוכניות השוות, שנהניתי לראות גם כשכבר לא ממש הייתי ילדה. ההומור היה פסיכי, אבל התוכנית בהחלט הצליחה להעביר הסברים מדעיים וחינוכיים והיתה מוצלחת מכל הבחינות. הנה, למשל, הסרטון הזה, שיגרום לכם לרוץ לצחצח שיניים.
3-2-1 קונטקט - האמת שחוץ מהפתיח אני לא זוכרת הרבה מהתוכנית הזו. אבל בכל זאת, היא היתה שם וצפיתי בה באופן קבוע.
תקלה מופלאה - הרבה לפני Wall-E היה את ג'וני 5. וסרט שהוא כל כך שנות ה-80, שאין צורך להרחיב עליו את הדיבור.
ידיים דביקות - כי מישהו חשב שזה מצחיק. לא ברור למה. הכי פחות מצחיק היה לגרד אותן מהמקומות שאליהן הן נדבקו וסירבו לרדת.
סוכריות משרוקית - כי ילדים צריכים לעשות רעש בכל אמצעי ובכל דרך.
He-Man - עד הרגע שדולף לונדגרן נבחר לשחק אותו, כמובן.
Letraset - בעידן המחשב והמדפסת, שאפשר לזייף איתם גם דרכונים, ה-Letraset היא באמת תופעה שכמעט חלפה מהעולם. ובכל זאת, היה כיף לגרד כל מיני אותיות וציורים. אני אפילו זוכרת שהיה לי אחד של הפנתר הוורוד. עד לפני כמה שנים אפילו השתמשתי בכאלה כדי לייצר שנות טובות וסתם ברכות לאנשים אהובים. למותר לציין שנשארה לי ערימה ענקית של אותיות ועיטורים יבשים למחצה בבית.
הגדרה מחודשת למושג "חוסר חיים" אפשר למצוא בסיפור הזה, על בחור בשם בראדסטר, שמאוד אוהב את המשחק World of Warcraft. כל כך הוא אוהב את המשחק הזה, עד שיצר 36 יוזרים שונים בעולם הווירטואלי הזה. ומילא זה - העובדה המטרידה באמת היא שהוא משחק ב-36 הדמויות שלו בעת ובעונה אחת. כן, 36 דמויות, 11 מחשבים, איש אחד מוזר.
אחד הפיצ'רים המעניינים של WoW הוא שאי אפשר להתקדם לדרגות הגבוהות באמת כשפועלים לבד. חייבים להצטרף לכל מיני קבוצות וגילדות, ולשתף פעולה עם אחרים כדי לעלות ברמות. בראדסטר ידידנו פשוט פתר לעצמו את הבעיה - הוא יוצא למשימות ופשיטות לגמרי לבד, כשהוא מוקף ב-36 הדמויות הווירטואליות של עצמו. מי צריך חברים כשיש מחשבים?
אם אתם תוהים איך נראה "חדר בקרה" של גיימר עם 11 מחשבים, אז להלן התשובה:
ואני חשבתי שלשחק Age of Empires במשך 7 שעות רצוף זה הארד-קור. כנראה שיש לי עוד מה ללמוד.
למה אנשים עושים דברים רעים? כי אפשר. למה לגנוב? כי אפשר. למה לתקוע מחירים מופקעים, שהם שוד לאור היום? כי אפשר.
כי אף אחד לא מפקח על זה. כי זה שוק חופשי ודמוקרטיה, וכל אחד יכול למכור באיזה מחיר שבא לו.
נכון, ובכל זאת מעצבן.
שני מקרים של העת האחרונה:
מקרה ראשון - לאחר שרכשתי מצלמת אולימפוס DSLR עם סוללה נטענת, חשבתי לעצמי שיהיה נחמד אם תהיה לי סוללה ספייר, למקרה של טיולים ארוכים במיוחד. אולימפוס היא אחלה חברה, אבל אלה המייצגים אותה בארץ, אלודה, הם ארגון מושמץ ומוקע, שמטנפים עליו בכל פורום אפשרי. לשמחתי לא יצא לי להיתקל בשירות הלקוחות של אלודה, ואני מקווה שלא ייצא לי. אבל מה לעשות כשצריך סוללה של אולימפוס?
לאחר שיטוטים מעיקים באתר המזעזע של אלודה, הצלחתי למצוא איזה מסמך PDF מעפן, שמודיע לי קבל עם ומסך, שסוללה נטענת מהסוג שרציתי עולה כ-250 שקל. לא פחות. מחיר שערורייתי לכל הדעות, גם לסוללה שמגיעה עם מצלמה יקרה. אני בכלל לא יודעת למה אני עדיין נותנת צ'אנס לחנויות הישראליות בקטעים האלה, ולא פונה ישר ל-eBay, שהיה האתר השני שלי בבדיקה הזו. תוך 3 דקות ומחצה מצאתי עסקה מצוינת - 2 סוללות, לא מקוריות של אולימפוס, עם אמפראז' גבוה יותר, כולל משלוח - ב-50 שקל, טבין ותקילין. ואפילו לא צריך לשלם מע"מ, מה אתם יודעים.
מקרה שני - הסוללה של ה-Asus EEE PC שלי לא מחזיקה מעמד יותר מדי זמן. ככה זה במחשבים זולים. מאחר שהמחשב הזה באמת נייד להפליא, ולהסתובב עם כבל חשמל זה מבעס, החלטתי שאני רוצה סוללה ספייר. בהתחלה ראיתי את הסוללה רק בחנות אחת בארץ - והמחיר השערורייתי עמד (ועדיין עומד!) על לא פחות מ-500 ש"ח - כמעט שליש מהמחיר של המחשב! עבר קצת זמן, ובדקתי שוב - המחיר הנמוך ביותר עמד על 300 ש"ח, לסוללה של 4,400 מילי-אמפר. ושוב (פיהוק גדול), ביקור קצר ב-eBay, קנייה מהירה, עם משלוח - 200 שקל, לסוללה אורגינלית וחדשה של 5,200 מילי-אמפר. למה? ככה.
אחר כך גם קניתי תיק ורוד ומהמם וחדש לאסוס, כי אפשר להמשיך ולהסתובב איתו עם התיק המעפן שקניתי לו. אבל זה כבר Fetish אחר, שיסופר בפעם אחרת.
נכון, לקנות ב-eBay זה סיכון - יש רמאים וזיופים וכל מיני אנשים רעים. אין אבא ואמא, אין חברה שאפשר לפנות אליה או ללכלך עליה בבלוג אחרי שנפגעים. מצד שני, אפשר לחשוב שפה בארץ כולם נקיי כפיים וימסרו לכם את הסחורה במצב מעולה בכל מצב ובכל סיטואציה.
באי-ביי יש לפחות שיטת פידבקים שמוכיחה את עצמה לא רע. מתוך הרבה רכישות שביצעתי, רק פעמיים התאכזבתי, וגם זה בצורה מינורית - חיסרון של חוסר היכולת לגעת ולמשש את המוצר - והפקתי לקחים. שירות הלקוחות, ברוב המקרים, מצוין וידידותי; המבחר פי מיליון מגוון ומעניין ממה שיש בארץ; המשלוח מהיר יחסית והמוצרים זולים ואיכותיים - בדרך כלל כמובטח בדף התיאור של המוצר. אם תשאלו אותי, אני מעדיפה להסתכן עם איזה צ'או צ'יין מסין או ג'וליה מארה"ב, מאשר דוד ממחסני חשמל, שמכר לי DVD מעפן שרק עושה לי צרות מהשנייה שקניתי אותו.