חולה וכאובה גררתי את עצמי ביום שישי האחרון למסיבת הרווקות של הבלונדה. כן, הבלונדה, אחרי 9 שנות זוגיות יציבה, מתחתנת בשעה טובה, כמו רבות מבנות ובני ישראל בזמן האחרון.
כשהתחיל לגרד לי הגרון ביום שישי אחה"צ, עוד חשבתי לבטל לה ולהתנחם בעובדה שעוד 9 חברות אחרות שלה נמצאות בסביבה כדי ללטף לה את האגו. אבל אז נזכרתי שהיא נורא נפגעה מזה שחלק מהבנות הבריזו ברגע האחרון, והחלטתי להתגבר על אופיי האגואיסטי וללכת למקום שמעולם לא הייתי בו קודם - ה-Diva.
חמושה בדקסמולים רבים שהציפו את מחזור הדם שלי ובשיעול יבש, ראשוני, הצבתי את מכוניתי במקום בו הייתי בטוחה שיהיה מנוחתה עדן והפעם האחרונה שנתראה, וניסיתי להיכנס למועדון היוקרתי. ניסיתי, כי המארחת בכניסה והשומר הרוסי הקשוח התחילו לתחקר אותי על שם מי ההזמנה, מי אני ומה אני רוצה. בשלב זה חככתי להשתעל עליהם ולגרום להם למוות בייסורים, אבל לבסוף מצאתי את עצמי בפנים, אחרי בדיקה בטחונית שלא היתה מביישת את הבודקים בנתב"ג ביום של פיגוע. על פי כמות הצ'רצ'וחים שהמתינו בחוץ, שלא לדבר על הנרקומנים במעגל החיצוני, אולי היתה לבדיקה הצדקה.
לאחר שנגזלו ממני 80 שקל טבין ותקילין (הבלונדה רצה להביא לי מזומן, כי הם לא מקבלים אשראי, אבל בסוף התברר שבמפתיע יש לי כסף), נכנסתי אל המקום האפל והשכונתי, ורק באותו רגע התחוור לי כי מדובר במועדון דראג למופת. בתוכנייה היה כתוב שיש שם מופעי צ'יפנדיילס, אבל לא בימי שישי, והבנתי שאת ערב יום השישי המסומם שלי אני הולכת לבלות בחברת הבלונדה, החברות הצומיות שלה והרבה גברים עם בולבול ושמלה.
הסדר הצבאי שהשליטו עלינו מלצרי המקום הקשוחים ("תשבו בכיסא הזה, צריכים להגיע עוד אנשים... אתן חייבות לזוז!") לא עורר בי תאבון רב או חשק להמשיך את הערב, אבל השתעלתי לי בשקט, ספגתי את הרוח העזה והקפואה מהמזגן וחיכיתי שהסיוט ייגמר.
אם הייתם אומרים לי שאהנה מהערב הזה, לפני שחוויתי אותו, הייתי צוחקת לכם בפנים ומפזרת עליכם חיידקים מזוהמים המשתכנים כעת בגופי. ואכן, ההתחלה לא היתה מבטיחה. מוזיקה ספרדית פרחית ודראג קווין שעושה עם השפתיים כאילו היא שרה, גרמו לי להתקפל בכיסא בייאוש. 2-3 פוסטמות (או שמא עליי לומר פוסטמים?) שבאו אחריה לא שיפרו את הרגשתי כאילו מדובר ב-80 שקל שמוטב היה לו היו הולכים לקרן האופניים שלי. אלכוהול לא העזתי לשתות, שכן השילוב של טקילה ודקסמול נראה לי קצת מסוכן לבריאות. בטח עדיף הירואין, או משהו.
אבל אז עלתה על הבמה ציונה פטריוט. רק אחרי ההופעה ובדיקה סקרנית באינטרנט הבנתי שמדובר בסוג של סלב בעולם האומואים, אבל למרות כמה בדיחות שחוקות להחריד על שמנים, מין ועדות, יש לבחור(ה) הרבה ארס בגוף ובפה, והאלתורים שלה עם הקהל הלכו לא רע. אין כמו קצת גסות רוח כדי להצחיק אותי, והפה המלוכלך של הגברת הקווינית והחברה שלה, יהלומה, גרמו לי אף למחוא כפיים מדי פעם. הופעה מרשימה נרשמה גם על ידי בל אגם, סוג של סלב גם כן (מסתבר, אני לא ממש רואה טלוויזיה, בטח לא את התוכניות האלה) ואם לא היתה גבר, הייתי אומרת שמדובר בכוסית שחבל על הזמן.
מסתבר שהמקום הוא אכסניה להמון מסיבות רווקות וימי הולדת, ולמרות שרוב הקהל היה מורכב מנקבות (לא כולל הדמי-נקבות שעל הבמה), היו שם גם כמה גברים אמיצים, שלא ברור אם הגיעו כי נגררו לשם, מתוך סקרנות חולנית או סתם כי הם הומואים בארון. אחד השטיקים של הדראג-קווינס הוא לתפוס שולחן-שולחן ולעשות את המוות לכלה המיועדת או לבעל שמחת היומולדת. בדיחות על הומואים, פרחות (את השולחן שלנו כינו שולחן של צ'חלות) וערסים עפו כמו טוסטי הגבינה הצהובה מהמטבח.
כל כלה נשאלה על מוצא הבעל המיועד שלה, על זמן ההיכרות שלהם ועל מקום החתונה, וזכתה לשלל עלבונות ועקיצות (הכל בהומור, כמו שהם אוהבות לומר, הקווינס). "בעלך רוסי? יעני זין עם קרינה את מקבלת"; "מתחתנת עם פולני? למה לא תתאבדי, יותר טוב!"; "כמה זמן אתם ביחד? 10 חודשים? וטוב לך? זה יעבור, ממי" - וכך בלי סוף.
רוב הבדיחות והירידות, באופן לא מפתיע, כללו את המילה זין. אני אשאיר את הניתוח (הא הא) בעניין הזה לפסיכולוגים שבינינו.
בסך הכל היה ערב משעשע למדי, אם כי קצת ארוך ומעבר לכוחותי החולניים. התוגה המסוימת ששרתה עליי בתחילתו התחלפה במסטוליות-דקסמולית אופיינית וקצת חום וכאבים הוסיפו לקוקטייל ההנאה הרב. בין לבין היו גם ריקודים, אם היה קצת קשה לזוז שם עקב צפיפות יתר וערסונים מקפצים.
בסך הכל היה נחמד. לדעתי לפחות 30 איש יצאו משם חולים, בזכותי.
דידיתי לאוטו שלי בערך ב-2 וחצי לפנות בוקר, שעה הזויה לחלוטין בשבילי, ציפור הבוקר והעבודה. במפתיע, לא היה אפילו חלון שבור אחד והנרקומנים בטח הלכו לישון או לחפש מנה. השיעולים שלי בטח הפחידו אותם. איך הגעתי הביתה זה לא ממש ברור, אבל כרגיל נסעתי בהתחלה בדרך הלא-נכונה.
עוד שני דקסמול-לילה ורודים ויפים, ונרדמתי על הספר שאני מנסה לקרוא מדי לילה. בחלומותי לא הופיע שום גבר בשמלה, תודה לאל, אבל במוחי הידהד ווסלי סנייפס שמסביר לצ'יצ'י רודריגז מה זה דראג קווין (ומה זה לא):
"When a straight man puts on a dress and goes on a sexual kick he is a transvestite. When a man is a woman trapped in a man's body and has a little operation he is a Transsexual. When a gay man has way too much fashion sense for one gender he is a drag queen. And when a tired little Latin boy puts on a dress, he is simply a boy in a dress!"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
