האמריקאים האלה, הכל הם חייבים לעשות אחרת. לא, פורים לא טוב להם. אז שיהיה האלווין. לשלוח את הילדים שלכם מחופשים לבקש נדבות של ממתקים בבתים של אנשים זרים. כן, זה נורמלי.

מעניין אם גם אצלהם מפוצצים נפצים לכבוד החג.

***

יצא לי לראות בשבוע שעבר את הבלונדה עושה את מה שהיא כנראה עושה הכי טוב בחיים שלה - משחקת. מסתבר שהיא ממש מופיעה על במות, וכאלה. באתי מסויגת מאוד, כי אני לא בדיוק אדם של תאטרון, ויצאתי מופתעת מאוד ומרוצה למדי. גם הם היו מרוצים משלל התמונות שצילמתי בהופעה שלהם. היה נחמד. הבלונדה זקוקה לקהל - גם בחיים. על זה היא חיה. אפשר לשנוא אותה על זה, אבל בסך הכל לכל אחד יש את החסרונות שלו. אני מניחה שזה לא כל כך נורא כשלומדים לקבל את זה בחיוך.

***

שמעתי שקצב התאבד. אבל אז התברר שהוא לא. דווקא חבל. היה יכול לפתור הרבה בעיות ככה.

***

כולם היו עייפים היום בעבודה. יום משונה. אולי יש משהו באוויר. אולי פיזרו גז מרדים בתל אביב ואני לא ידעתי? אולי בחצות נהפוך כולנו לדלעת?

***

קניתי הארד דיסק של 160 ג'יגה כי שלי מתחיל להראות סימני גסיסה מתקדמים. הייתי מזועזעת לגלות שהמחירים כל כך נמוכים. כמעט קניתי חצי טרה. בסוף החלטתי להיות צנועה.

***

שבוע הבא יומולדת. הבלונדה הבטיחה שנחגוג יחדיו בארוחת שחיתות. יכול להיות נחמד. אבל אני הכי רוצה לחגוג עם סופרמן. הגעגועים חזקים מתמיד. גם הוא הבטיח. הלוואי.

אין מה לעשות, יש בדיחות שרק גיקים מבינים.

עדכון 30/10/2006, 12:47: בלינק שהיה פה, היה משהו שצוחק על מיקרוסופט.

כנראה שלמיקרוסופט יש הרבה מאוד כוח, כי מהר מאוד הם הצליחו להוריד את האתר הזה. מעניין.

אז היה שם משהו מצחיק, אני לא אשמה. מיקרוסופט אשמה!!!

ואני עוד תיכננתי לצאת לשטוף את האוטו היום.

הא!

כדי שלא יגידו שאני שופטת בלי לנסות, התקנתי בחלחלה את האקספלורר 7.

אחרי כרבע שעה של התנסות, הייתי יכולה לכתוב לכם הררי מלים פה. על כמה שהוא לא ידידותי, מעוצב לא נכון, מנג'ס, לא מחדש כלום (וואו! TABS!!!! לא המציאו את זה לפני 5 שנים בפיירפוקס או משהו?) ובעיקר - מכוער. אבל היום יום שישי, יום קצר, אז אני אסכם לכם את זה במילה אחת - איכס!

ועכשיו אני יכולה לחזור לפיירפוקס המתוק שלי, עם ה-Theme שנקרא PimpZilla ולהרגיש באמת באינטרנט, ולא באיזה ניסוי מעוות של אנשים שאין להם מושג באנשים.

ילדים ומבוגרים, אל תנסו את זה בבית. אמרו לא לאיכספלורר 7.

תכירו את רוברט מור, ילד עצבני בן שלוש ממיניאפוליס, שכל מה שהוא רצה בחיים זה בובה של בוב ספוג. באחת מהמכונות בהן אפשר "לדוג" בובות כאלה, איתר רוברט הקטן את בוב ספוג והחליט לנסות לשלוף אותו - בלי לטרוח עם עניין הכסף כמובן.

סבתא של רוברט ניסתה להניא אותו מהעניין וניסתה להוציא לו את הבובה באמצעים החוקיים. אחרי כישלון אחד, היא סובבה אליו לרגע את הגב כדי להוציא עוד כסף מהתיק ולנסות להוציא שוב את הבובה לילד החמדן. רוברט החליט שהוא לא מחכה יותר, נדחף דרך החור שממנו יוצאות הבובות ומצא את עצמו בתוך המכונה.

הסבתא כמעט קיבלה התקף לב, ואילו הילד היה שמח וטוב לב, חיבק את הבובות וחגג בתוך המכונה. כבאים שהגיעו למקום שלחו לו מברג לתוך תא התצוגה ונתנו לו לשחרר את עצמו. סוף טוב הכל טוב - הילד חזר הביתה בשלום, אבל בלי בוב ספוג.

כמה הערות ושאלות טורדניות:

- מברג? בשביל זה כבאים? מברג?!?!

- יופי של שירותי כבאות, באמת. נותנים לילד בן שלוש לחלץ את עצמו. כל הכבוד.

- מכל הבובות, דווקא בוב ספוג? אני הייתי מתחילה לדאוג

- אם זה היה קורה בישראל, היו מתרחשים מספר דברים: הילד היה נחנק עד ששירותי הכבאות היו מגיעים, האמא היתה צורחת על כל הקניון, האבא היה אומר לילד להוציא כמה שיותר בובות ועוברי אורח היו מנסים לדוג את הילד ("תביא לי, אחי, אני אלוף במכונה הזו, מוציא לך אותו בשנייה").

אני לא מחשיבה את עצמי כפחדנית גדולה, בלשון המעטה, אבל הלילה אני חושבת שכמעט סיימתי את חיי בעולם הזה מרוב בהלה (היית מת, זבל!).

אני יודעת שהתחיל לרדת גשם בשעות הערב המאוחרות. אני לא יודעת בדיוק מתי, אבל בשלב כלשהו בלילה התחילו רעמים. חזקים. מאוד מאוד חזקים. כל כך חזקים, שהם הצליחו להעיר אותי, הגמורה מעייפות, משינה מאוד עמוקה. בעצם, להעיר זו מילה מאוד עדינה, שכן ככל הנראה הייתי מאוד קרובה להתקף קרדיו-ואסקולרי - מצאתי את עצמי ערה למחצה, מכורבלת בבעתה כאילו מפציצים את הבית ולא ממש מבינה למה התעוררתי מבועתת ככה פתאום.

ואז שמעתי את הרעם השני. טוב שלא התפוצצו לי החלונות, אבל להערכתי זה היה די קרוב. "שקט שיהיה שם", מילמלתי, כולי חלחלה, וחזרתי לישון.

לדעתי אם אני יוצאת עכשיו החוצה, אני מוצאת לפחות שתי ציפורים שנפלו מהעצים מרוב פחד ומתו בטרם עת, ושלושה חתולים עם כמה נשמות פחות. רק העורבים ימשיכו לעשות רעש. עורבים לא מתים.

- "האינטרנט צריך אנשים כמוך. יש לך בלוג?"

- "כן"

- "ואיפה הוא?"

- "חסוי"

- "למה?"

- "ככה מתאים לי בינתיים. אולי יום אחד אפתח בלוג בשמי המלא".

קודם כל, תרשו לי לצחוק על עצמי. חסוי, עאלק. כמות הזונות והנבלות שמסתובבת בבלוג הזה ויודעות מי אני יכולה לספק חומר לעשר תוכניות ריאליטי דלוחות. אני עדיין מרשה לעצמי לחיות באשליה הבלתי ראויה הזו. מצד שני, אני גם יודעת מי מסתובב פה, ולמה, כך שהאפשרויות באמת בלתי מוגבלות, ואמצעי השעשוע רק מתרבים.

דבר שני, המצב המצחיק באמת הוא, שהרבה אנשים יודעים שיש לי בלוג, אבל לא יודעים איפה ומה. רוב הסיכויים שהם גם לא ימצאו. זה לא באמת חשוב להם, וזה כל היופי ב"להודות" שיש לי בלוג. לכי תסבירי להם, גם, שפעם זה היה אחד הבלוגים הכי פופולריים בישראבלוג וכל החרטא הזה. רובם ממילא לא יאמינו. כמה נחמד להיות Underestimated. זה הסוד של כל המצליחנים הגדולים.

וזה כמובן שקר, כל העניין הזה של הבלוג. כי אין לי בלוג. יש לי בלוגים. ויחי ההבדל הקטן.

כמות הפעמים שכתבתי Apple ][e בבלוג הזה היא עצומה. אין מה לעשות, מחשבים ישנים ומופלאים זה סוג של סטייה.

וכמובן שאני לא היחידה שנזכרת בערגה בימים הטובים והישנים.

הפעם יש כאן סקירה של פרסומות טלוויזיה עתיקות למחשבים עתיקים לא פחות. בארץ עוד לא היה ערוץ 2 ושקופיות החסות של ערוץ 1 היו הדבר הקרוב ביותר לפרסומות בטלוויזיה, אבל בעולם היה מי שחשב שמחשבים שווים את ההשקעה.

אני אומרת לכם, הביטורנט הזה, פשוט לא ייאמן. ממש המצאת העשור. בכלל, האינטרנט הזה, זה משהו משהו.

כן, טוב, שוב אני נזכרת בטכנולוגיה ישנה יחסית ומעלה אותה מהאוב. מורידה סרטים שאני רוצה שיהיו בסטוק, וכמובן מתמכרת במלוא נימי נשמתי לעונה החדשה של סמולוויל. זה עתה סיימתי לראות את הפרק הרביעי, ואני מאוד שמחה לגלות שוב ושוב שליוצרי הסידרה יש כישרון-על למצוא שחקנים חתיכים במיוחד.

ושמישהו יהרוג כבר את לנה לאנג, כי באמת... באמת נמאס ממנה.

***

חוץ מזה עבר סוף שבוע ארוך ומלא פעילות מתישה - מנטלית ופיזית. לא כתוב איפשהו שבשבת צריך לנוח? אה, כן, שכחתי. גם אין מנוחה לרשעים. לפחות שזה יתקזז לפעמים. לפחות ישנתי צהריים וקמתי לפני שעה. אין גבול לשחיתות. ועכשיו עוד בא לי פיצה, אז בכלל. בושה וחרפה.

***

חוץ מזה, פרויקט ענק נוסף נפל לחיקי ויש הרבה עבודה. אני מקווה שבקרוב אשלב את זה גם עם הנאה, ואמצא את דרכי לאילת, עיר הדגים (בים ובצלחת), ל-Much needed vacation.

***

היו ברוכים, שבוע טוב, והיזהרו מהתייחדות עם יגאל עמיר. איך קוראים לילד של שרץ, בכלל?