RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
 Coast to Coast
אמיר גור, ביולוג ימי, מדריך צלילה, כותב מוכשר וחבר טוב, עשה מסע מדליק מחוף אל חוף בישראל.
ועכשיו הוא גם קיבל כתבה ב-ynet, שזה בכלל שווה. ממליצה בחום לקרוא!
הולך עד החוף - טיול מראש הנקרה ועד זיקים.
| |
נמצא הטקסט העברי הקדום ביותר
טקסט עברי בן כ-3,000 שנה נמצא בחפירות ארכיאולוגיות במבצר האלה. מדובר, ככל הנראה, במכתב שנשלח מאדם אחד לחברו, והוא כתוב בכתב פרוטו-כנעני. הטקסט כולל כ-5 שורות - די קצר ולעניין, וזה עוד לפני שהמציאו את ה-SMS.
הטקסט המלא עדיין לא פוענח, אבל הוא ככל הנראה כולל את המילים "שופט", "עבד" ו"מלך".
אני רק מקווה שלא מדובר במשהו כמו: "אח שלו, מלך העולם, מה המצב? ראית את המשחק אתמול? איזה בן זונה השופט, אה? אגב, שלח אליי את עבד, הטיח פה מתקלף".
מצד שני, הארכיאולוגים טוענים שהטקסט הוא הודעה שנכתבה בידי סופר מיומן. אז אולי זה משהו יותר בכיוון של "עבד כי ימלוך, ומי שמך שופט, יא בן זונה".
| |
טריילר: הארי פוטר והנסיך חצוי הדם
הסרט "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" היה אמור לצאת בנובמבר השנה, אבל כל מיני שיקולים מסחריים נואשים גרמו לדחייתו ליולי 2009. האמת היא שהסרטים הקודמים בסדרה היו די גרועים, כש"מסדר הפניקס" מציג שפל חדש ומרשים. בהערכה זהירה מאוד, אני יכולה לשער שהסרט הזה עשוי להיות מעט יותר טוב. מצד שני, לא חוכמה - העלילה הרבה יותר דרמטית:
| |
בעל הבית החדש: ספייק
כבר הרבה זמן שמתחשק לי חתול בבית. יש לי היסטוריה ארוכה של גידול חתולים, אבל איכשהו לא יצא לי בשנים האחרונות ליהנות מנוכחותו של איזה פרוותן-ארבע-רגלי בבית. וכך, אחרי שנגמרו כל החגים, החופשות והבטלות (הגיע הזמן באמת), הלכנו אתמול, חבר טוב ואנוכי, לחפש לי חתול ב-SOS חיות.
לא הייתי בטוחה שאמצא משהו כבר בסיבוב הראשון. והאמת, זו חוויה די שוברת לב. כל הכלבים העצובים שיושבים שם, מחכים שמישהו יתייחס אליהם ואפילו ייקח הביתה. כל החתולים בכלובים, נראים גם כן די מדוכאים. ולמרות שהיו שם המון אנשים ובסך הכל אווירה עירנית ומתעניינת, היה לי קשה שלא לקחת איתי איזה 5 חתולים לפחות.
המתנדבות שם עושות את עבודתן נאמנה, אולי אפילו נאמנה מייד - כל חתול זוכה לפיץ' שלא מבייש את משרדי הפרסום היקרים ביותר, ואי אפשר להעביר שלוש דקות בלי שאיזה גור מתוק יונח לכם בידיים. כאמור, זה לא פשוט, בעיקר כי צריך לבחור אחד ואי אפשר לקחת את כולם.
בסופו של דבר נרדם לי על הכתף גור חתולים ג'ינג'י בן 7 שבועות, שעשה רושם די רגוע. זה, כמובן, החזיק מעמד עד שהגענו הביתה, והוא השתלט על כל הסלון, המטבח והמסדרון. באופן לא מפתיע, למרות כל הצעצועים והמשחקים שהבאתי לו, הוא מייד הלך לבדוק את התופים האדומים והיפים שלי וצד את מקלות התיפוף להנאתו. לאחר מכן, הסתבר שבכלל הצעצוע החביב עליו הוא פיסת נייר מקומטת.
מדהים שתוך חצי יום הוא למד לעשות צרכים בארגז החול שלו, וגם סידר מחדש את שעות השינה שלי. בשעה 6 וחצי בדיוק הוא החליט לצאת למסע ציד במיטה שלי, כשהניצודה היא, כמובן, אני. בניתי על זה שהמיטה קצת גבוהה לו מדי עדיין והוא לא יקפוץ, אבל הוא הוכיח לי שאין דבר העומד בפני הרצון של גור חתולים שרואה בהונות רגליים זזות.
ברגעים אלה ממש הוא נח מעבודתו הקשה על הברכיים שלי, בנמנום מעורר קנאה. זה מקום השינה החביב עליו עד כה. אלא מה. אם כבר השתלטות, אז עד הסוף.
אני חייבת לציין שזה כיף גדול - המון זמן לא היה לי גור חתולים בבית, והספקתי לשכוח קצת כמה הם יכולים להיות חמודים, מצחיקים ומפונקים. תענוג. וכמובן, הנה תמונות של בעל הבית החדש:
| |
ברוקולי?
אולי פוטושופ של הכותבת, אולי פוטושופ של יצרני הברוקולי, ועדיין - מטריד מאוד.
הנה עטיפת הברוקולי בתמונה רגילה. רואים משהו חריג? לא? תסתכלו טוב.
 עדיין לא רואים? הנה תמונת מקרו:  ואני חשבתי שברוקולי זה מאכל לצמחונים.
| |
No more blogs, no more writing
נו, מה נראה לכם? שאני אפסיק לכתוב? החלקתם על דגל של שמחת תורה?
לא, לא. אני לא פורשת. אבל יש איזה אחד שחושב שבלוגינג זה פאסה וכדאי לכם להפסיק. כתבתי על זה בבלוג אחר שלי, ולא בא לי לעשות קופי פייסט. אז מי שזה מעניין אותו, הנה: סוף עידן הבלוגים.
וכן, הכוונה גם אליך. כן, אתה שם. אתה יודע שזה נוגע גם לך. תפסיק לכתוב ומייד! שמעת? זהו. עידן הבלוגים נגמר. לא, זה לא משנה שיש לך עוד הרבה פוסטים לכתוב על הטיול. זהו. די. אין יותר. Give it up! סגור את הוורדפרס, תפסיק להסתכל בסטטקאונטר ולך תעשה משהו מועיל, לשם שינוי :-)
זהו. כעת, כשנגמר העניין הזה עם הבלוגים, אפשר יהיה לחזור ולכתוב פוסטים בשקט, בלי שאף אחד יפריע. פשוט נקרא לזה בשם אחר ואף אחד לא יידע.
| |
 50 תמונות תת-מימיות מדהימות
קצת יותר מדי בחורות, וקצת פחות מדי מדוזות, אבל אני יכולה לדמיין קהל קוראים שזה לא יטריד אותו במיוחד.
50 תמונות תת-מימיות מדהימות, על פי Smashing Magazine.
ושלא ישוויצו! גם לי יש מלא תמונות תת-מימיות. אמנם לא מדהימות ומעלפות, אבל מגניבות בפני עצמן.
נ.ב. לישראבלוג: אין לכם מושג כמה נשבר הזין מהמערכת הדפוקה של הלוג-אין באתר הזה. זו בערך הפעם ה-100 שהמערכת נותנת לי להיכנס, נותנת לי גישה לסטטיסטיקות וכל השאר, נותנת לי לכתוב פוסט, אבל בשנייה שאני לוחצת "שמור", אני עפה מהמערכת וצריכה לכתוב הכל מחדש. אולי די כבר?
| |
הצרחות
רבות מדברים בזמן החופש הגדול והחגים הגדולים על בני נוער משועממים. כאלה שמסתובבים לכם מתחת לחלון ב-3 לפנות בוקר ועושים המון רעש, שוברים בקבוקים ומציקים לחתולים. אלכוהול, סיגריות, סמים - ובעיקר שעמום - מביאים חבורות של נערים ונערות למצב של מופרעות מוחלטת. וזה לא משנה איפה אתם גרים - צפון, דרום, מרכז - רוב הסיכויים שגם לכם יש ניסיון עם הניסיון לישון, כשחבורת דבילים מצווחת לכם מתחת לחלון, ואין שום דבר שאתם יכולים לעשות נגדה.
כל זה לא כל כך מפתיע אותי, והאמת היא שמדובר בנושא משעמם ונטול פתרון - המשטרה לא תעשה כלום, לצאת אליהם אי אפשר (סכנת דקירה או סתם מכות), להורים שלהם ממילא לא אכפת מה הם עושים ובדרך כלל כל מה שנותר לעשות זה לחכות שיימאס להם או שהם יעברו לבית הבא.
מה שגורם לי תהיות בכל פעם מחדש זה נושא הצרחות. הרבה מאוד פעמים, כחלק מההתקהלות המופרעת והמשועממת הזו, יש צרחות. ואני לא מדברת על צרחות צחוק אלכוהוליסטיות או צרחות "אמאל'ה, עכבר!". אני מדברת על צרחות נשיות, היסטריות, מטורפות, חסרות שליטה. כן, בדרך כלל נשיות. צרחות מפחידות כאלה, שגורמות לי לתהות אם לא אונסים שם את אחת הבנות, או לפחות מושכים לה ממש חזק בשיער.
האמת, אף פעם לא קמתי לבדוק. הצרחות האלה הן יום-יומיות, ולמרות שאני סקרנית לדעת מה המקור המדויק שלהן, אני די בטוחה שאין לו קשר לאונס או אלימות. אלה פשוט צרחות חולניות של בחורות משועממות, שזקוקות לעוד קצת תשומת לב. כנראה. ברור לי שהחבר'ה האלה, משועממי השכונה באשר הם, לא נורא מחונכים ולא נורא מנומסים. אבל, ברצינות, מה העניין הזה עם הצרחות? מילא לצעוק קצת, לקלל, לפוצץ חזיזים. ניחא. אבל, בנות, באמת - על מה אתן צורחות?
ברור לי לחלוטין שכשיתרחש איזה אסון אמיתי, ואיזו בחורה תצרח עד לב השמים, כאן בשכונה אף אחד אפילו לא יוציא את האף דרך החלון, אפילו לא מתוך סקרנות. הדרמה תצטרך להיות הרבה יותר דרמטית כדי שמישהו יתעניין. ובכלל, כנראה שהמעשים האלימים והמפחידים באמת נעשים בשקט, וכשהם מתרחשים - אף אחד לא צורח.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
