ישראבלוג היה מקום מאוד נחמד לצעוד בו את הצעדים הראשונים בעולם הבלוגינג, אבל הוא גם דוגמה קלאסית לטכנולגיה שעבר זמנה, ולסיבה העיקרית שנוכחות דיגיטלית משמעותית לא יכולה להישען על פלטפורמה סגורה.

מי שבאמת חי באינטרנט כמוני, לא יכול לחיות בגן סגור, ולכן כבר מזמן נטשתי את הבלוג הזה. מי שבאמת חי טכנולוגיה כמוני, מאז גיל 6 פחות או יותר, יודע שאי אפשר לסמוך עליה ממש. היא שבירה, היא לא אמינה, היא הולכת לאיבוד והיא משתנה במהירות רבה מדי, עד שלפעמים פשוט לא נשאר ממנה כלום. ככה זה.

נכון שיש פה יצירות מופתת אלמותיות, כמו "בנות עם ציצי גדול - סיטואציות מוכרות" ועוד כמה אלפי פוסטים מופרעים שזרקתי על המקלדת מאז שנת 2003 (14 שנה, לך תספור), אבל צריך גם לדעת מתי לשחרר. עם כל הנוסטלגיה והחיבה למקום שבו הקמתי את הבלוג הראשון שלי, מבחינתי אין בעיה להמשיך הלאה. 

היה כיף, היה משעשע, היה מוזר, היה מעצבן, היה ישרא.

See ya around, motherfuckers!

רויטל סלומון