אתמול קראתי שסימנטק, לכאורה ענקית אבטחת מידע וחלוצה בתחום האנטי-וירוס, נכנעה לחברה הישראלית והמעצבנת שנקראת Hotbar.

סימנטק תבעה את הוטבר בבית המשפט, בבקשה לקבל אישור להכריז על התוכנה המעצבנת שלהם כתוכנת ריגול. מי שלא מכיר, למזלו - מדובר בתוכנה מטופשת ואווילית, שמתיימרת לתת לכם אייקונים וצבעים כתוסף לדפדפן. האמת העצובה היא, שהתוכנה היא תוכנת ריגול, שמשדרת את הפרטים שלכם ואת הרגלי הגלישה שלכם בחזרה לשרתי החברה. בנוסף, תקבלו פרסומות מדי פעם, כדי שיהיה לכם כיף.

כל זה לא המצאתי. זה נמצא בהסכם המשתמש (EULA) של Hotbar:

"HOTBAR COLLECTS AND STORES INFORMATION ABOUT THE WEB PAGES YOU VIEW AND THE DATA YOU ENTER IN SEARCH ENGINE SEARCH FIELDS WHILE USING THE SOFTWARE. HOTBAR USES THIS INFORMATION TO DETERMINE WHICH ADS AND BUTTONS TO DISPLAY ON YOUR HOTBAR TOOLBARS AND WHICH ADS TO SHOW YOUR BROWSER."

הם כמובן נורא מתוקים ומקסימים שם בהוטבר, והם מגלים לכם שהם מרגלים אחריכם. פשוט מתוק. והם גם עושים לכם טובה ונותנים לכם פרסומות המותאמות לכם אישית.

כשמחפשים Hotbar בגוגל, התוצאה הראשונה היא אמנם אתר החברה, שאגב מופיע ברשימת האתרים החסומים של האקספלורר, אבל התוצאה השנייה כבר מציגה את התמונה האמיתית, תחת הכותרת Pc Hell: How to remove Hotbar.

הוטבר ידועה בגישה האגרסיבית שלה כלפי כל מי שמעז לקרוא לתוכנה המטומטמת שלהם "תוכנת ריגול". הם מאיימים בתביעות, שולחים מכתבים נזעמים של עורכי דין וממשיכים להצהיר קבל עם ועדה, בלי בושה, כמה שהם נחמדים ולא מזיקים ושיש להם 10 מיליון משתמשים ברחבי העולם.

איכשהו, כנראה, זה עבד גם על סימנטק הגדולה, שקבעה הסדר עם הוטבר מחוץ לכתלי בית המשפט, וויתרה על הרצון להכריז על הוטבר כתוכנת ריגול. עכשיו הסורק של סימנטק רק יקרא לה "תוכנה בסיכון נמוך" וישאיר למשתמש המחשב את הבחירה אם למחוק את הזבל מהמחשב שלו, או לא.

אני בטוחה שלכמה מקוראי שורות אלה יש הוטבר מותקן במחשב, חלקכם אפילו לא יודעים את זה. חלקכם אולי ניסה להסיר את הזוועה, וזה בטח לא הלך בקלות. אז למען הסר ספק, למען הסדר הטוב והדיוק בעובדות (כדי שלא תקראו כתבות של כל מיני עיתונאים בגרוש שלא מבינים אינטרנט וכותבים כל מה שהוטבר מכתיבים להם) ולמען בריאות המחשב שלכם, שימו לב וחיזרו אחריי:

Hotbar היא תוכנת ריגול!

הישמרו לנפשותיכם ותורידו את החרא הזה מהמחשב שלכם.

פוסט זה מוגש כשירות לציבור ולבריאותו, מטעם "בטחון בתנועה"

היתה שבת סהרורית כזו. הרבה שינה, ביטול פגישה אחד, ארוחה משפחתית עמוסה והנסיעה הרגילה של הלילה.

***

לפחות מילאתי את כל המשימות שלי. במצב הנוכחי, זה הישג יפה. כאילו קצת התפוררתי בקצוות ועכשיו הדברים יותר מסובכים ופחות יש לי חשק לעשות אותם. עניין של אנרגיה, אולי? הרי ברור כבר הרבה זמן שאני צריכה חופש.

***

עוד מעט, אני אומרת לעצמי. זה כבר בדרך. זה תיכף קורה. החופשה החלומית והמושחתת והמפנקת שלי. לוקח לי זמן עד שאני מרשה לעצמי, אבל כשאני מרשה - זה עד הסוף. מעט מאוד יודעים לאן אני נוסעת. עניין של עין. סופרמן צוחק עלי בגלל זה, אבל אני יודעת יותר טוב ממנו על הרוע של אנשים, וכמה בקלות דברים כאלה יכולים להתקלקל.

***

אני, שלי, עם עצמי, בלי לחשוב על אף אחד ובלי לדפוק חשבון. רק זה גורם לאנשים לקנא, אז בטח אם הם ידעו גם כמה זה עולה לי. "את ממש עשירה, אה?!". לא, אני לא עשירה, אבל את הכסף שלי הרווחתי ביושר ולא גנבתי מאף אחד. למעשה, קרעתי את התחת בשביל הכסף הזה. אז עכשיו אני אבזבז אותו באופן ראוותני וימותו כל הקנאים כולם.

***

ברור שכסף זה לא הכל בחיים. אני יודעת. אבל כסף לא עומד בפני עצמו. אפשר לעשות איתו דברים. רק שלא לכולם יש אומץ.

***

ובלי קשר - אפשר לסיים כבר את עניין האובך הזה? חסר לנו ערפל בחיים?

***

שבוע טוב. באמת.

אני כמובן נגד כל הקונספט המרושע של פרסומות. בייחוד פרסומות באינטרנט, שכן אני לא ממש נוהגת לצפות בטלוויזיה.

בכל זאת, פרסומת ה-Flash הזו הצליחה להצחיק אותי, לפחות בהתחלה. אפילו אמפתיה קלה התעוררה בי למראה המחשב העצוב.

בהמשך, כמובן, היא הביאה לי את הסעיף, שכן לבזק יש את החוצפה להציע לכם רשת אלחוטית בבית בהחל מ-9.90 שקלים בחודש!!! בלבד!!! ממש בלי כסף.

אנחנו לא מדינה של קרח או שלג. אנחנו ארץ השמש הכמעט נצחית, מדבר שממה וחום מעיק. לכן, בכלל צריך להודות לאלוהי הקרחונים שיש לנו נציגים באולימפיאדה החורף - טורינו 2006 - ובכלל בספורט כל כך חורפי.

גלית חייט וסרגי סחנובסקי מביאים לנו כבוד כבר הרבה שנים, כולל מדליות בטורנירים שונים. לא קל להתברג לשישייה הפותחת בתחום הריקוד על הקרח (Ice Dancing), והשיפוט בתחום הזה הוא לא רק לפי ביצועים, אלא יש בו גם אלמנטים של ותק וכבוד.

סרגיי הוא אחד הגולשים המדהימים ביותר על הקרח, ולא רק אני חושבת ככה. השדרנים של יורוספורט הגדירו אותו כמה פעמים כ"רקדן הקרח הטוב ביותר בעולם". הוא דרמטי ומהפנט, ועושה עבודה מדהימה על הקרח.

גלית (ישראלית לחלוטין, לכל המלעיזים) היא צבעונית, מעניינת ומקסימה, ויש לה מהירות נהדרת על הקרח - אלמנט חשוב מאוד בתחרויות האלה. השניים האלה הם צמד מופלא.

אז היא נפלה. קורה. מדהים כמה הישראלים השמנים, בטטות הכורסה הנצחיות, הלוזרים בשש-בש וכל מי שיש לו ג'ורה, מיהרו לבקר ולקטרג ספורט שהם לא מבינים בו כלום, שהם לא עוקבים אחריו ואין להם מושג מה הקריטריונים בתחום. גלית וסרגיי הם צמד מקצוענים מדהימים, שעושים עבודה משובחת, ואפשר להגיד עליהם רק מלים טובות. כמה ספורטאים הביאו כל כך הרבה מדליות ותארים לישראל? כמה ספורטאים מייצגים אותנו בכבוד כל כך הרבה שנים, תמיד בצמרת?

אנחנו כפויי טובה בכל מה שקשור לספורט. במקום להצדיע לצמד מקסים שעולה על הקרח במדינה בה לא יודעים מה זה קור, אנחנו יושבים ובזים להם על שהעזו בחוצפתם שלא להביא לנו מדליה. שערורייה.

הכי מעצבן בנקיונות...

להוציא את הפסטה הרטובה, חתיכות הבצל הירוק והחומרים הרדיואקטיביים האחרים מחור הניקוז של הכיור.

כשאין מים חמים לעשות כלים.

כששכחת שלפני רגע פתחת את המים החמים, את פותחת את הקרים כדי לשטוף ידיים ומקבלת כווייה, כי המים הרותחים עדיין בצינור.

עשית את כל הכלים, את נורא מרוצה מעצמך, סגרת את כל הארונות, שטפת את הכיור, הכל נקי ונוצץ, ניגבת את הידיים, ואז את מסתובבת לכיריים ומגלה שם עוד סיר אחד קטן, מלא בפסטה מלפני 3 ימים, שאת פוחדת לפתוח בכלל. את מסתכלת על הכיור הנקי, מסתכלת על הסיר, על הכיור ושוב על הסיר, ואומרת "שיזדיין הסיר. הוא סגור. זה נראה נקי ככה".

למצוא אחר כך גם כוס חצי מלאה בדיאט קולה בחדר העבודה.

לטאטא ולהזדעזע מכמות ה-Dust Bunnies שהצטברה מתחת למיטה שבה את ישנה כל יום.

להעביר סמרטוט ולגלות שלא הוצאת את כל ה-Dust Bunnies כשהשתמשת במטאטא.

לנקות אבק מכל הליפסטיקים ומיכלי המסקרה, אחד אחד.

לרוקן את השקית של שואב האבק.

לרוקן את השקית של שואב האבק, לא לשים לב לרגע, ולקבל ענן מזוהם של חלקיקי אבק ישר לפרצוף.

להשאיר סימנים לעצמך אחרי ששטפת  - על מי אפשר לצעוק במקרה כזה?

לנקות כשמישהו אחר מצחין מול הטלוויזיה בנחת.

להבריק את האמבטיה והשירותים עד זוב דם (שלך) ואחרי חצי שעה להיכנס להתקלח ולקלקל את כל הלוק.

לגהץ חולצות של חורף.

לגהץ.

וגם לקפל. לגהץ מנצח, בכל מקרה.

לחפש גרביים שאיבדו את בנות זוגן, להתייאש ולדחוף אותן בסוף ככה למגירה, שיסתדרו.

לגלות באמצע הנקיונות שפנדורה לא עובד כמו שצריך, והמוזיקה מפסיקה באמצע.

להיות נורא מבסוטית שמילאת 3 שקיות זבל אבל להיזכר אחר כך שגם צריך להוריד אותן.

לגלות שערימת הניירת שאמרת שתסדרי מגיעה תיכף לתקרה.

למצוא דו"ח של 250 שקל שהיית צריכה לשלם לפני חצי שנה, מכוסה באבק, מתחת לשידה או בין כמה ספרים שזרוקים ליד המיטה.

כאבי הגב.

הלכלוך.

הנקיונות.

אולי באמת הגיע הזמן שמשטרת ישראל תמצא עיסוקים חשובים יותר, מלבד לחקור במשך 3 שעות "זמר מפורסם", אשר (השם ירחם, טפו!!!) החזיק אצבע חשיש.

אצבע חשיש.

"זמר מפורסם".

חקירה של 3 שעות.

מה קרה? נגמרו מעשי הרצח במדינת ישראל? משפחות הפשע חתמו על הסכם שלום? גנבי הרכב הצטרפו לדלאי לאמה? הפדופילים חתכו לעצמם את הזין? מרעילי הכלבים עברו לייצור פרחים? זהו? אין יותר מה לעשות? 3 שעות חקירה על אצבע חשיש? ועוד אצל זמר! בושה! חרפה! גועל נפש! לאן המדינה הזו מידרדרת. חשיש. באמת!

ותודה לעוגיג.

לא ברור מה הניע את מריה שראפובה (שאראפובה? איך כותבים את זה? למי אכפת?) להצטלם ככה בספורטס אילוסטרייטד. אולי חוסר בכסף? אולי שעמום? אולי העובדה שביצועי הטניס שלה לא מבריקים במיוחד לאחרונה? נכון שלא מדובר בצילומים מאוד חושפניים, ובכל זאת...

ואני אומרת - תמשיכי ככה, מריה, את תגמרי כמו אנה קורניקובה, שרשימת ההישגים שלה הסתכמה בגרימת זיקפות לגברברי העולם ובתמונות בהן היא נראית שופכת נוזלים כאלה ואחרים על גופה.

ב-מק-ה-לה:

כל שעה, כל שעה, אייפוד נאנו, כל שעה, כל שעה, כל שעה, כל שעה, כל שעה, כל שעה, כל שעה, כל שעה, כל שעה, כל שעה!!!!!!

אני באמת (לא) מתנצלת על זה שאני עושה את המעשה המגונה הזה בבלוג.

אני סובלת מזה שהפרסומת הכי מטומטמת בהיסטוריה של הערוצים המסחריים ביקום נתקעה לי בראש?

תסבלו גם אתם.

כל שעה.

כל שעה.

אייפוד נאנוכושלירבק ערס.

כל שעה.